הפריטים אולי דו-שימושיים. המשבר חד-משמעי

Palestinian fishermen loading fish into crates to sell it in the market at Gaza sea port

דייגים ברצועת עזה. צילום: אימאן מוחמד

בתחילת אפריל הגדילה ישראל את שטח הים שהיא מקצה לדייגי עזה. החידוש הזריק מרץ לעוסקים בדיג וסירות רבות יצאו למחרת אל הים, אך כששבו, ציפתה להם אותה מציאות עגומה שמעיקה על ענף הדיג בעזה ומכרסמת בו כבר שנים. מאז הטלת הסגר על עזה, ב-2007 ישראל מונעת כניסת חומרי גלם שנחוצים לייצור ולתיקון סירות דיג. אלה כלולים ברשימות הפריטים ה"דו-שימושיים", מוצרים אזרחיים שיש מי שחושש שיימצא להם שימוש צבאי. עובדה זאת, יחד עם הגבלת השטח הימי שבו מותר לדייגים מעזה לשוט ולדוג, פגעו באופן חמור בענף הוותיק ברצועת עזה, והביאו להתרוששות דייגים ולאבטלה נרחבת בקרבם.

ישראל מקשה על כניסת פיברגלס, חומרי אטימה, צבע ומייבש, וגם על כניסת הבד שמתוח על גוף הסירה טרם צביעתו. בנוסף, ישראל מטילה מגבלות חמורות על כניסת לוחות עץ בעובי גדול מסנטימטר, שאף הם מרכיב בבניית סירות. על הערפל סביב מידת הסינון שישראל עושה לחומרים האלה (איסור מוחלט, חלקי, לפי מה מחליטים, מתי וכו') ועל סוגיות אחרות, כתבנו בדף המידע הזה.

פגיעות בסירות בשל ירי חיל הים הישראלי עוד מגדילות את הצורך בחומרים אלו. סירות קטנות גם נפגעות לעתים מהתנגשות בסלעים, ובשל ערפל, עם סירות אחרות, כך שטיפול שוטף ותיקון הם לחם חוקם של דייגים. דייגים רבים הפכו מובטלים לאחר פגיעה בסירתם, מאחר שהמחסור החמור בחומרים הדרושים לתיקון הסירה מעבר להישג ידם.

מלבד החומרים הנחוצים לתיקון סירות, ישראל מחשיבה גם את מרבית סוגי מנועי הסירות ומכשירים לבדיקת מיקום ריכוז הדגים בים ביום ובלילה כחומרים "דו-שימושיים".

לדברי מקורות בתחום הדיג בעזה, כיום מספרם של הדייגים הפעילים עומד על כ-2,000 בלבד. דייגים רבים נדחקו למעגל העוני. באמצע 2013, האו"ם העריך כי 95 אחוזים מדייגי עזה ובני משפחותיהם נסמכים על סיוע הומניטרי כדי לשרוד.

הקשיים החמורים בהכנסה של חומרי גלם בסיסיים לתיקון או לבניית סירות הביאו להפסקת פרויקטים לתמיכה בדייגים של ארגונים בינלאומיים. בשנה שעברה, 2015, אחת מסוכנויות האו"ם ביקשה אישור מישראל להכניס חומרים לשם ייצור סירות, תחת פיקוחה. התשובה הראשונית ממנהלת התיאום הקישור במעבר ארז היתה חיובית, אך בהמשך הפכה שלילית. גורם שהיה מעורב בפרויקט טוען שהשינוי קרה בהמלצת שב"כ.

רשימת הפריטים ה"דו-שימושיים" פוגעת בשלל מגזרים בעזה. מגבלות על הכנסת קורות עץ בעובי של מעל ס"מ, למשל, ריסקו את תעשיית הריהוט, שהצליחה לשרוד גם ימי סגר קשים במיוחד. לדוגמה, קשיים בהכנסת משאבות מים פוגעים ביכולתם של ארגוני סיוע לשפר את תשתיות המים והביוב בעזה.

קיים סטנדרט בינלאומי של רשימה של פריטים שמוגדרים דו-שימושיים, הסדר ואסנר, אולם הרשימה הישראלית רחבה בהרבה מהסטנדרטים הבינלאומיים המוכרים, וחלק לא קטן ממנה ייעודי לעזה. כלולים בה פריטים שרחוקים מאוד מלהיות צבאיים. יותר מדי פעמים ההתנהלות מעידה כי כאשר מקבלי החלטות ישראלים שוקלים את התועלת הביטחונית שעשויה לנבוע מהטלת מגבלות לעומת הנזקים שנגרמים לתקינות החיים של תושבי רצועת עזה – למשל במקרה זה, ענף הדיג בעזה – תושבי הרצועה הם משתתפים שוליים למדי במשוואה.

פורסם בקטגוריה מעבר סחורות לרצועת עזה, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *