חברה סדוקה

צילום: אדוארדו סוטרס חליל

צילום: אדוארדו סוטרס חליל

ארגוני החברה האזרחית פועלים במרחב הגדול שבין השלטון לבין האוכלוסייה. ילדים ברוכי כישרון מוזיקלי ונשים במצוקה, ספורטאים נכים כמו אקדמאיות מבריקות, נעזרים במסגרות, במנגנונים ובמומחיות של המגזר השלישי כדי לשפר את חייהם. עשרות ארגוני החברה האזרחית שברצועת עזה עונים על צרכים מהותיים ומגוונים של אוכלוסייה גדולה. קשה להבין מדוע ישראל מתעלמת באופן גורף מחשיבות עבודתם ומונעת מהם לנוע בין חלקי הטריטוריה הפלסטינית ומחוצה לה, גם לא לצרכים מקצועיים.

למדיניות העקבית של ישראל, שנועדה ליצור חיץ בין הפלסטינים של רצועת עזה לבין אלה של הגדה המערבית, השלכות קשות על חיי היומיום. לא מכבר הראינו איך הכלכלה הפלסטינית נפגעת ממנה – בעיקר בעזה, אבל לא רק בה – וגם את הקרעים שהיא גורמת למשפחות שמפוצלות בין חלקי הטריטוריה הפלסטינית. כעת אנחנו מפרסמים מחקר חדש, מסמך ייחודי ונחשוני, תוצאה של סדרת מפגשים שנערכו ברצועת עזה עם עשרות עובדים ומנהלים בארגוני חברה אזרחית שם, שבו הם מספרים על המצב, במילותיהם.

המחקר מבוסס על מפגשים עם נציגים של 32 גופים מחמישה סקטורים: ארגוני נשים, ארגוני תרבות, ארגוני זכויות אדם, ארגונים הומניטריים שמעניקים שירותים רפואיים ונפשיים, במיוחד לבעלי צרכים מיוחדים, וארגוני פיתוח מקצועי. שמענו מהם על הקשיים שמגבלות התנועה מביאות עמן, על המחירים הכבדים של הפיצול בחברה הפלסטינית ועל הפוטנציאל הלא ממומש של מיומנויותיהם ושל החברה האזרחית הפלסטינית כולה.

מרבים לדבר על התבונה המדינית שבשיקום הכלכלה הפלסטינית. גורמים בינלאומיים וגם הממסד הביטחוני הישראלי, מצהירים שוב ושוב שהם מאמינים בכך. אך העניינים בתחום הזה יגעים, ואנחנו בגישה מרבים לדווח על כך ולהצביע על הפער בין הרטוריקה למעשים. שיקום הוא לא רק בנייה חדשה ולא רק בניית חוסן פיננסי. שיקום הוא גם חברה אזרחית חזקה, מאוזנת ומשגשגת. כל עוד ארגוני החברה האזרחית אפילו לא כלולים בקריטריונים הישראלים של מי שרשאי לבקש היתר לנוע, גם החברה שנהנית מהסיוע ומהתמיכה שלהם לא מקבלת את מלוא עושר יכולותיהם ולא מממשת את הפוטנציאל האנושי שלה.

לקריאת הדוח >>

מדיניות הבידול שמשיתה ישראל מקשה מאוד על עבודת הארגונים הכוללת תיאום פעילות שתתמודד עם סוגיות מורכבות שבפניהן ניצבת החברה הפלסטינית. הגבלות התנועה מקשות על ארגונים לשלוח עובדים להשתלמויות ולקורסים והם נאבקים לשווא כדי לקחת חלק בתחרויות ובכינוסים בגדה או בחו"ל, מה שמשפיע על המוטיבציה של ספורטאים ואמנים ומגביל את יכולתם להתפתח ולהגשים את שאיפותיהם. בנוסף, גם ההגבלות על כניסת זרים לרצועה מקשות על גיוס כספים ועל יצירת קשרים ארוכי טווח שעשויים להבטיח פעילות עקבית ומתוכננת.

מעבר להשפעות ישירות אלה, נציגי הארגונים מעידים כי מדיניות הבידול והסגר הביאו לשינויים חברתיים מרחיקי לכת, ולשינויים בסדרי העדיפויות של תושבים ברצועה, מה שהשפיע מאוד על עבודתם. נושאים חשובים כמו שוויון מגדרי, אמנות וטיפוח ערכים של זכויות אדם – נדחקים לשוליים. מהשיחות בקבוצות המיקוד עולה כי לפגיעה בעבודתם של הארגונים ובנושאים שהם מקדמים יש משמעות נוספת והיא כרסום הכבלים שמחברים את החברה הפלסטינית, מה שיוצר קרעים בתרבות המשותפת וביכולת למצוא תשובות לאתגרים נוכחיים ועתידיים. מבלי להמעיט מגודל המעמסה שמניח על כתפיהם הקרע הפנים-פלסטיני, מנהיגי החברה האזרחית אומרים שמגבלות התנועה פוגעות ביכולתם לקדם פיוס ולפצות על נזקי הפיצול.

ארגוני חברה אזרחית חייבים לפעול במלוא יכולותיהם כדי לקרב קיום עצמאי של חברה בריאה, יצרנית, חומלת, שמסוגלת לטפל בכל צרכי משתתפיה, כפי שמגיע לכלל בני האדם.

צילום: אדוארדו סוטרס חליל

צילום: אדוארדו סוטרס חליל

לדו"ח שתי מסקנות עיקריות:

  1. תנועה של פלסטינים בין עזה לגדה המערבית, בכפוף לבדיקות ביטחוניות פרטניות, היא הסיכוי היחיד לשיקומן של הכלכלה, החברה והפוליטיקה הפלסטינית ומפתח לעתיד יציב יותר לאזור כולו.
  2. על ישראל להכיר בצרכים הלגיטימיים של ארגוני החברה האזרחית ובחשיבותם העצומה לקיומה של חברה מתפקדת, ולאפשר לנציגיהם לצאת לחו"ל ולנוע בין שטחי הטריטוריה הפלסטינית.
פורסם בקטגוריה זכויות אדם, חינוך, מעבר אנשים מעזה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *