נא להכיר: הגישה הפונקציונלית לכיבוש

בין השאר, שולטת ישראל גם במרחב האווירי. שדה התעופה הנטוש בעזה. צילום: דיאנה וויטון

בין השאר, שולטת ישראל גם במרחב האווירי. שדה התעופה הנטוש בעזה. צילום: דיאנה וויטון

אנחנו ממש לא לבד. מדו"ח חדש של "הצלב האדום", שעוסק באתגרים העולים מסכסוכים מזוינים מודרניים, עולה שהארגון מאמץ את העמדה המוכרת כ"גישה הפונקציונלית" לכיבוש. העמדה הזו רלוונטית במיוחד למעמדה של רצועת עזה כשטח כבוש, והיא תואמת את עמדת ארגון גישה, כמו גם את עמדת גורמים רבים ומרכזיים בישראל ובחו"ל.

הגישה הפונקציונלית?

הגישה הפונקציונלית, שפותחה על ידי פרופ' אייל גרוס (חבר בוועד המנהל של גישה) ואומצה על ידי רבים בעקבותיו, בוחנת את הסיטואציה שנוצרת כאשר מדינה מסיגה את כוחותיה החמושים מהשטח שהחזיקה תחת כיבוש, אבל ממשיכה לשלוט על השטח ועל תושביו בתחומים שונים. לפי גישה זו, המדינה עדיין נושאת באחריות בתחומים בהם היא מפעילה שליטה.

במילים אחרות, באותם תחומים שבהם ישראל מוסיפה להפעיל שליטה על חייהם של התושבים הפלסטינים ברצועת עזה, דיני הכיבוש עדיין יחולו עליה, גם כאשר גורמים אחרים (למשל, מנגנון הממשל של חמאס) מפעילים שליטה בתחומים אחרים ברצועה. זה לא אומר שישראל היא היחידה שמחזיקה בחובות כלפי תושבי הרצועה. יש חובות גם לחמאס, לרשות הפלסטינית ולארגונים בינלאומיים. כמו ישראל, גם הם מחויבים במידות שונות לדאוג לאוכלוסייה האזרחית ברצועה ולציית להוראות הדין הבינלאומי. את הסוגיות האלו הסברנו בהרחבה בעבר, ואפשר לקרוא עליהן כאן.

 באילו תחומים ישראל עדיין שולטת?

ישראל עדיין שולטת בתנועת אנשים וסחורות מרצועת עזה ואליה; במרחב האווירי ובמים הטריטוריאליים של הרצועה; במרשם האוכלוסין הפלסטיני (ולכן גם בהנפקת מסמכים והיתרים); במכס ובמערכת המיסוי ברצועה; בשטח הסמוך לגבול ומכונה "אזור החיץ"; בהיבטים מרכזיים של תשתיות אזרחיות כמו חשמל, מים, ותקשורת; ובקשר בין רצועת עזה והגדה המערבית, שבה נוכח הצבא הישראלי בקביעות.

רצועת עזה נמצאת במצב ייחודי למדי. אחרי עשורים של נוכחות ישראלית רצופה – צבאית ואזרחית – החליטה ממשלת ישראל על ההתנתקות, ובכך ויתרה על סמכויות מסוימות והיבטים מסוימים של השליטה שלה ברצועה. אבל כמו שאפשר להבין מהרשימה הארוכה למעלה, ישראל הוסיפה לשמור על שליטה בהרבה מאוד תחומים, שנוגעים לכמעט כל היבט בחיי היומיום של תושבי הרצועה.

בדין הבינלאומי יש כללים שקושרים בין הפעלת סמכות והטלת אחריות, מגנים על אוכלוסייה אזרחית שכפופה לשליטת מדינה זרה, ובוחנים את שאלת השליטה של מדינה בסיטואציה מסוימת כדי לקבוע מה החובות שלה. אלו כללים אוניברסליים, שאפשר ללמוד מהם, בין השאר, על אחריותה של מדינה לשטח שנמצא בשליטה חלקית שלה.

בפועל, החלה של גישה פונקציונלית עולה ועלתה בערכאות בינלאומיות גם בלי קשר לעזה, וקיימת נטייה ליישם את הנורמות של הדין ההומניטרי גם תוך התייחסות לשליטתם של גורמים שונים במגוון היבטים באותו שטח. ביחס לרצועת עזה עצמה – גם בית המשפט העליון בישראל זיהה (לדוגמה, פסקה 12 כאן) שיש לישראל חובות מסוימים בתחומים בהם היא שולטת בפועל ברצועה או שנוצרה בה תלות כמעט מוחלטת – למשל השליטה במעברים או באספקת חשמל.

העמדה של הצלב האדום חשובה, אבל לא חדשנית. היא בעיקר מהווה חיזוק נוסף לפרשנות המוצדקת – עובדתית, משפטית ומוסרית – לפיה השליטה שהמדינה מפעילה, מטילה עליה אחריות לנהוג בהתאם לחוק ולכבד את זכויות האנשים הנתונים לשליטתה.

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, מדד השליטה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *