בבית, בלי קורת גג

הבניין הוגדר בלתי ראוי למגורים. אשתו של אבו עודה. צילום: גישה

הבניין הוגדר בלתי ראוי למגורים. אשתו של אבו עודה. צילום: גישה

בקיץ 2014 איבד איימן אבו עודה את ביתו. הבניין שבו גר עם משפחתו, הופצץ בידי ישראל במהלך מבצע "צוק איתן". שתי הקומות העליונות – שבהן גרו שני אחיו – נהרסו כליל. נהרסו גם חלקים ניכרים מתקרת הקומה הראשונה, שבה התגוררו אבו עודה ומשפחתו. הבניין הוגדר בלתי ראוי למגורים, אבל אבו עודה ומשפחתו חיים בו עד היום. הוצע להם לעבור למתחם הקרוואנים הסמוך, אך הם מסרבים. אבו עודה אומר שהוא מעדיף לגור בבית חצי הרוס, שהגשמים מכים בו מכל עבר. התנאים במתחם הקרוואנים, הוא טוען, גרועים יותר.

בימים גשומים, הבנים צוררים את המזרונים והמצעים והולכים לישון אצל סבתם. אבו עודה חושש שהחורף השנה יהיה קשה מהקודם. בשנה שעברה עזה עוד היתה במוקד תשומת הלב, הוא מזכיר. גורמים שונים סיפקו מזרונים, שמיכות, ציוד חימום. לא נראה לו שזה יהיה המצב השנה.

לדבריו, כאשר החל לפעול המנגנון לשיקום עזה, הגיעו נציגי משרד השיכון ברצועה לבניין והעריכו את הנזק. הותירו בידיו אישור שאמור לזכות אותו במענק לבנייה מחדש. מאז לא שמע מהם דבר. דבר אחד כן קרה: פונו ההריסות מהקומות העליונות. המשפחה עייפה מארגוני הסיוע, ולמרות שלדבריו מאסו גם בארגונים שמגיעים לדווח על סיפורו, הוא מוכן לשתף אותנו בקשייו.

מעדיף לגור בבית חצי הרוס, שהגשמים מכים בו מכל עבר. איימן אבו עודה ואמו. צילום: גישה

מעדיף לגור בבית חצי הרוס, שהגשמים מכים בו מכל עבר. איימן אבו עודה ואמו. צילום: גישה

בשנה האחרונה בכירים בישראל מדברים על החשיבות שבשיקום עזה, על מחויבותה של ישראל לפיתוח כלכלי של הרצועה. לעתים השינוי הרטורי לווה גם בשינויים. לראשונה מאז 2007, ישראל התירה שיווק מעזה בגדה ובשטחה; את המגבלות הקשות על כניסת חומרי בניין לרצועה החליף מנגנון שיקום מסורבל; לזמן מה חלה עליה במספר יציאות אנשים דרך מעבר ארז. השינויים הללו מוגבלים ומדודים מכדי לאפשר תנופת שינוי ברצועה. לא זה מה שישנה את תחזית האו"ם כי בעוד ארבע שנים אי אפשר יהיה לחיות בה עוד (ולא שהחיים שם היום נסבלים במיוחד).

היום, 10 בדצמבר, חל יום זכויות האדם הבינלאומי. מי שכבר מדבר על רצועת עזה בדרך כלל לא מזכיר זכויות ומעדיף לדבר על סיוע הומניטרי ועל אינטרסים. שנה ויותר אחרי סבב לחימה שהותיר עיי חורבות בחלקים נרחבים של הרצועה, המצב בשטח אינו מרשים. מעט מדי בתים שנהרסו נבנים מחדש, אחוז האבטלה עדיין לא יורד מ-40, התשתיות קורסות. רבים מכספי המדינות שהובטחו בסוף 2014 מתמהמהים, מתעכב גם השיקום הפיזי, ואיתו סיכויי הכלכלה, שיפור התשתיות והשירותים.

רוב תושבי רצועת עזה הם ילדים. רבבות מהם חיים בתנאים דומים לאלה של איימן אבו עודה ומשפחתו. מגיע להם לחלום ולשאוף ולהגשים את חלומותיהם ואת שאיפותיהם. מגיע להם החופש לנוע כדי להשכיל, כדי לפגוש קרובים, כדי ליצור קשרים, כדי לחיות בתנאים ראויים, כדי לראות עולם. מגיע להם כפי שמגיע לכל אדם. 2016 יכולה להיות שנה של שינוי. כל הסרת חסם ברצועת עזה עשויה להיענות בנתוני צמיחה, בניצני תקווה. ראינו את זה קורה כשבדקנו את נכונות הפוטנציאל הכלכלי, כשביררנו לגבי שאיפותיהם של צעירים. אסור שזאת תהיה שנה שבה האופק מצטמצם לבחירה בין מגורים בשכונת קרוואנים צפופה לבין בניין חרב. החיים יכולים, צריכים, חייבים, להיות כל-כך הרבה יותר מזה.

בימים גשומים, הבנים צוררים את המזרונים והמצעים והולכים לישון אצל סבתם. צילום: גישה

בימים גשומים, הבנים צוררים את המזרונים והמצעים והולכים לישון אצל סבתם. צילום: גישה

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *