חדש: מותר לשווק רהיטים בישראל. אסור לקנות עץ כדי לבנות את הרהיטים

למה, בעצם, שפעילי חמאס יפשטו דווקא על מאגרי העץ ברצועה?  צילום: Gene Han, flickr. CC BY-NC 2.0

למה, בעצם, שפעילי חמאס יפשטו דווקא על מאגרי העץ ברצועה? צילום: Gene Han, flickr. CC BY-NC 2.0

לפני כחודש הודיעה ישראל שבכוונתה לאפשר, לראשונה מאז 2007, שיווק בשטחה של גרוטאות ברזל, ריהוט וטקסטיל מעזה. אולם עבור יצרני הריהוט ברצועה ההודעה המשמחת נראתה תלושה ואבסורדית. איזה ריהוט הם ימכרו בישראל, תהו שם, אם ישראל מונעת מהם לרכוש לוחות עץ, שהם חומר הגלם הבסיסי לתעשייה שלהם? ואיך הם יצבעו את הריהוט הזה, אם גם צבע ומייבשי צבע אסור להכניס? עבורם, יד אחת נותנת את מה שהיד השנייה כבר די מזמן לקחה.

לאחר סבב הלחימה הנורא של קיץ 2014, כשהחלה מסתמנת האפשרות שישראל תסדוק את הסגר ההרמטי שהטילה על שיווק סחורה מעזה בגדה, כינסנו בעזה יצרנים מתחומים שונים כדי לשמוע על הפוטנציאל שיש, לדעתם, למכירת הסחורה שלהם בישראל ובגדה המערבית –השווקים העיקריים שלהם לפני הסגר. יצרני הרהיטים היו אופטימיים. הם דיברו על חזרה לתפוקה מלאה, לראשונה מאז הטלת הסגר ב-2007. חלקם חזו הגדלת מספר העובדים בכ-50 אחוזים, ודיברו בגאווה על מגזר חזק, שהצליח לשרוד גם בשנים הקשות ביותר של הסגר, ענף שהצליח להשתנות ולהתפתח. היום הם נשמעים אחרת לגמרי.

הסיבה פשוטה: באפריל 2015 אסרה ישראל על הכנסת לוחות עץ בעובי 5 ס"מ ומעלה לעזה, בטענה שהם עשויים לשמש לבניית מנהרות. מאוגוסט המגבלה הוחמרה גם ללוחות שעוביים מסנטימטר ומעלה. ההשפעה העיקרית של ההחלטה היתה על תעשיית הריהוט בעזה. מוחמד סלמי, מנכ"ל אחת מחברות הרהיטים הגדולות בעזה, שהעסיק 33 עובדים לפני אפריל, מעסיק כיום 16 עובדים בלבד, מתוכם שמונה עובדים רק שלושה ימים בשבוע. הוא סיפר לגישה שהוא לא מפעיל יותר את הגנרטור ומסתפק רק בשעות שבהן יש חשמל. מוחסן אלסרחי, בעל חברת אלסרחי לרהיטים, נאלץ לפטר 13 עובדים לאחר האיסור על כניסת לוחות עץ בעובי 5 ס"מ. כיום, עובדים אצלו 12 עובדים בכלל, והוא מעריך שבעוד חודש, לכשיאזל מלאי העץ שבמחסניו, הוא יאלץ לסגור את העסק. לזמן מה פרח ברצועה שוק שחור עבור עץ ומחירו של שולחן אוכל זינק ב-450 שקלים, משמעותי לא רק במונחי הרצועה. מאחר שמחיר הריהוט בעזה גבוה כיום ממילא מכפי יכולתם של תושבים רבים, הוא התייצב ואת העלייה בעלויות חומרי הגלם סופגים הסוחרים והיצרנים. ומאחר שכיום קשה להשיג עץ גם בשוק השחור, אין כמעט ריהוט חדש.

הוצאתה אל הפועל של ההכרזה לאפשר שיווק רהיטים מהרצועה בישראל לא יכולה להתממש עדיין מסיבות של מסוי (קשיים בגביית מע"מ על מוצרים מעזה), אך הדבר לא משנה ליצרני הרהיטים ולמחסניהם הריקים. לא מכבר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב (פולי) מרדכי, קם להגן על ההחלטה לאסור על כניסת העץ. "פעילים מתנועת חמאס השתלטו בכוח על מחסנים של תשומות בנייה," אמר מרדכי, "והחרימו את החומרים לטובת התשתית התת-קרקעית של הארגון". בחמאס, הוא טען, מתמקדים בעיקר בעץ בשל הקושי בהשגת חומרי בנייה. הטענה הזו מתמיהה, במקרה הטוב. למה? חמש סיבות.

1. כי חומרי בניין מישראל נכנסים לרצועה

למה, בעצם, שפעילי חמאס יפשטו דווקא על מאגרי העץ ברצועה? יש צורך אדיר בחומרי בניין ברצועה, זה ברור, אבל חומרי בניין נכנסים לעזה. מתפ"ש עצמו אומר שמאז "צוק איתן" ועד סוף ספטמבר נכנסו לעזה כשני מיליון טונות של חומרי בניין. חומרי הבניין הללו אמנם נמכרים בפיקוח המנגנון המסורבל שישראל דרשה כדי להשגיח על השימוש בהם, אולם גם בצבא מודים שוב ושוב שיש זליגה של חומרים לשוק השחור, ושחומרי בניין הגיעו גם לידי חמאס.

2. כי חומרי בניין ממצרים נכנסים לרצועה

חומרי בניין נכנסים לעזה מדי פעם גם דרך מעבר רפיח, שבשליטת מצרים. מאז מאי ועד סוף ספטמבר נכנסו דרך רפיח 29,247 טונות של חומרי בניין, ש-87 אחוזים מתוכם יועדו לשוק הפרטי בעזה.

3. כי בצבא טוענים שבעזה לא צריכים חומרי בניין כדי לבנות מנהרות

לא כל כך מזמן טענו גורמים בצבא שבעזה משתמשים בלבנים מטיט אדום כדי לבנות מנהרות, כתחליף לחומרי בניין. כלומר שלא אספקה של חומרי בניין ולא היעדרה עומדים בדרכו של מי שממש רוצה לחפור.

4. כי בעוד השיקום תובע המון חומרי בניין, מנהרה דורשת מעט מאוד

המנהרה המפורסמת ביותר שנחפרה מעזה לישראל היא ככל הנראה זאת שנחשפה באוקטובר 2013 סמוך לעין השלושה. בישראל דיווחו אז כי אורכה של המנהרה היה 1,800 מטרים והעריכו שהיא דופנה ב-25 אלף לוחות בטון במשקל כולל של 800 טון. קשה להעריך את כמות חומרי הבניין שנדרשה לבניית המנהרה, אבל בשביל לקבל פרופורציות: כדי לבנות יחידת דיור אחת בעזה יש צורך ב-203 טון חומרי בניין, מתוכם 40.8 טונות מלט. במילים אחרות, מנהרה בסדר גודל של זאת מעין השלושה אפשר לדפן בחומרי בנייה של יחידות דיור ספורות. כרגע נבנות ברצועה אלפי יחידות.

5. כי נכון להפריד בין אתגרים ביטחוניים לצרכים האזרחיים

כ-19 אלף יחידות דיור נהרסו במבצע "צוק איתן" ולמעלה מ-100 אלף אחרות נפגעו. הצורך בשיקומן קריטי, והדרגים המדיניים והביטחוניים הגבוהים ביותר טוענים שוב ושוב ששיקום הרצועה חיוני ליציבות הביטחונית באזור. גם לבנייה נחוץ עץ, אבל שיקום, מסכימים כולם, רק מתחיל בבנייה מחדש, עיקרו צמיחה כלכלית, וחניקת ענף ותיק ובעל פוטנציאל כענף הרהיטים – שגם מספק צורך מקומי, כמובן – היא פעולה הרסנית למטרת השיקום.

המנהרות מציבות אתגר רציני למערכת הביטחון, אבל אם המומחים מזהירים שהתקווה שוב הופכת לייאוש, שוב את המחיר עשויים לשלם כל תושבי האזור. לכן גם שלחנו למתאם פעולות הממשלה בשטחים מכתב שקורא לו לבטל את ההוראה הבלתי מידתית שאוסרת על הכנסת לוחות עץ לרצועה.

פורסם בקטגוריה יצוא מעזה, מעבר סחורות לרצועת עזה, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *