ים של סכנות

מקורות ברצועה טוענים שדיג באזור נעשה פחות ופחות בטוח. דייג בעזה. צילום: אימאן מוחמד

מקורות ברצועה טוענים שדיג באזור נעשה פחות ופחות בטוח. דייג בעזה. צילום: אימאן מוחמד

שלשום באו לקיצם שלושה ימי שביתת אבל של הדייגים ברצועת עזה, מחאה שהוכרזה בעקבות הריגתו של אחד מחבריהם, תאופיק אבו-ריאלה, ופציעתם ומעצרם של שני דייגים נוספים מאש ספינת חיל הים הישראלי בשבת האחרונה. זו הפעם הראשונה מאז סבב הלחימה הקטלני של קיץ 2014 שבה נורה למוות דייג מול חופי עזה, אולם מקורות ברצועה טוענים שדיג באזור נעשה פחות ופחות בטוח, ושכוחות חיל הים יורים גם על דייגים ששטים במרחק שלא עולה על שישה מיילים מהחוף – השטח שישראל מתירה רשמית לדוג בו.

בארגון זכויות האדם הפלסטיני אל-מיזאן טוענים כי הדייגים נורו במרחק ארבעה מיילים ימיים בלבד, ואת הדברים מאשרים גם באיגוד הדייגים ברצועה. למעשה, לדברי המתאם החקלאי הפלסטיני, מרבית מקרי הירי לעבר דייגים ומעצריהם מתרחשים במרחק של 4-5 מיילים מהחוף בלבד, ודייגים ברצועה מדווחים כי הם מתקשים לדוג במרחב המותר בשל ירי כבד לעברם.

"היינו במרחק של כשלושה מיילים בים כאשר כלי שיט צבאי התקרב אלינו וקרא לנו לקפוץ למים ולשחות לכיוונם. חבר שהיה איתי קפץ מיד. אבל בחורף, אתה יכול לדמיין כמה קרים המים…", אמר לאוקספם (אנגלית) מוחמד, בן 16.  "פחדתי ונלחצתי, וסירבתי לקפוץ. אז אחד החיילים ירה בי ביד בכדור גומי. הם הביאו את הסירה שלהם ליד זו שלי ועצרו אותי. נלקחנו, נחקרנו ושוחררנו למחרת. אבל הם לא החזירו את הסירה שלנו ואת רשתות הדיג. איבדנו הכל". אביו של מוחמד העריך את הנזקים בכ-17 אלף דולר. באוקספם מספרים על עשרות דיווחים דומים בינואר ובפברואר 2015: דייגים שמספרים שנורו, נעצרו ושציודם הוחרם גם כאשר דגו בתוך מרחב הדיג המותר.

בהקשר זה חשוב להזכיר כי אכיפת הגבלות תנועה אינה יכולה להיעשות באמצעות ירי. לפי הדין הישראלי והבינלאומי כאחד, שימוש בנשק חם מותר רק כמוצא אחרון, לנוכח סכנת חיים ממשית ומידית, שלא ניתן להתגונן מפניה באמצעים פחות אלימים. לנוכח הירי השגרתי, שעליו מדווחים דייגים מעזה, והירי הקטלני במקרה זה, קשה שלא להתרשם כי חיל הים חורג מהכללים הללו תוך סיכון הזכות לחיים ולשלמות הגוף של הדייגים.

המגבלות על מרחב הדיג ברצועה ארוכות שנים ולא מנומקות. בהסכמי אוסלו ישראל התחייבה להתיר דיג במרחק עד 20 מיילים מחופי הרצועה, אולם מרחב הדיג המקסימלי שהתאפשר מאז עמד על 12 מיילים ימיים בלבד. ב-2006, לאחר שגלעד שליט נשבה, ישראל צמצמה את מרחב הדיג לשישה מייל, ומאז הוא השתנה, שוב ושוב, משישה לשלושה מייל וחוזר חלילה, בתקופות שונות. כיום מרחב הדיג הרשמי עומד על שישה מיילים ימיים, מה שרחוק מלהספיק לצרכיהם של הדייגים בעזה, אחת האוכלוסיות החלשות ברצועה.

ברצועת החוף של עזה ענף הדיג עתיר מסורת וגאה. הטלת הסגר על הרצועה ב-2007 מנעה מדייגים את האפשרות למכור את מרכולתם בשווקים בישראל ובגדה, והמגבלות על מרחב הדיג פגעו במידה ניכרת גם בנפח הדגה שנתפס, גרמו לדיג-יתר בשטח המותר ומכאן גם להידלדלות בשטחי הרבייה של הדגים.

ככל הידוע לנו, ישראל לא נימקה מעולם מדוע מרחב העבודה של דייגי עזה נעצר שישה מייל מהחוף. צמצומו התכוף של מרחב זה בעבר לאחר מקרים של ירי רקטות והרחבתו "כמחווה הומניטרית" מעלים חשד כבד לכך שגודל השטח לא נקבע מטעמים ביטחוניים בלבד.

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *