השנה שהיתה

במהלך 2014 רצועת עזה חזרה שוב, שלא בטובתה, לכותרות הראשיות. התקשורת סיקרה את מבצע "צוק איתן", את הסבל האנושי הכבד שהביא ואת ההרס הנרחב שהותיר, ומשם את ההצהרות מקיר לקיר על הצורך במאמץ לשיקום הרצועה. דיון על רצועת עזה חשוב ומשפיע על חייהם של רבים, פלסטינים וישראלים, גם בזמנים שבהם לא נלחמים. במהלך השנה ניסינו לתרום לדיון מידע אמין ועדכני, בהקשר הרחב והמדויק ביותר. נתוני הכניסה לפרסומים שלנו מהשנה האחרונה מגלים כי רבים העריכו עובדות מהימנות על המצב, מידע שלא תמיד עמד לרשותם ממקורות אחרים. אלה חמישה פוסטים שזכו להתעניינות הגדולה ביותר ב-2014.

ממתינים במסדרונות

ממתינים במסדרונות

מקום חמישי: יותר מ-30 אלף איש חיים בבתי ספר של אונר"א בעזה. איך זה נראה?

כחודשיים וחצי לאחר "צוק איתן", כ-30 אלף איש נותרו בבתי הספר של אונר"א בעזה, בלי בית או פתרון זמני. הם המתינו לשיקום הרצועה בכיתות לימוד קטנות ובמסדרונות בתי הספר.  רבים מהם ממתינים שם עדיין, בלי אף פתרון באופק.

אין סגר. מתוך הסרטון של משרד החוץ

אין סגר. מתוך הסרטון של משרד החוץ

מקום רביעי: מסכימים עם משרד החוץ. רק 5 הערות קצרות

באוגוסט, בעוד הלחימה בעזה מתמשכת במלוא עוזה, פרסם משרד החוץ הישראלי סרטון בשם "מאחורי הכותרות: המיתוס בדבר מצור ישראלי על עזה". החלטנו לבחון כמה מהטיעונים שמופיעים בו.

מנהרת הברחה בעזה. צילום: אימאן מוחמד

מנהרת הברחה בעזה. צילום: אימאן מוחמד

מקום שלישי: הסגר לא עצר את המנהרות מעזה

במשך שנים המדיניות הישראלית כנגד המנהרות בעזה היתה הגבלת כניסה של חומרי בניין לרצועה, וב"צוק איתן" הסתבר לפתע שהמדיניות הזו פשוט לא עבדה. ניסינו להסביר איך זה קרה. בקצרה: לא חמאס נפגע מההגבלות על כניסת חומרי בניין לרצועה.

אישה בעזה. צילום: קארל שמברי

אישה בעזה. צילום: קארל שמברי

מקום שני: העתיד של עזה: 15 עובדות שאי אפשר להתעלם מהן

לאחר ששר התחבורה, ישראל כץ, פינטז על ניתוק מוחלט של ישראל מרצועת עזה, ניסינו להסביר למה הרעיון הזה, שעולה לעתים קרובות על שולחן הדיונים, עשוי להיות קשה יותר ליישום מכפי שנדמה. המציאות לעתים תובעת כנות, כתבנו אז, ומי שמתבונן מבין שהחיבור בין עזה לגדה והקשר בין ישראל לעזה אינם עניינים שניתן לסלק בלחשי קסם.

עזה. צילום קארל שמברי

עזה. צילום קארל שמברי

מקום ראשון: דע את עזה

יומיים אחרי תחילת "צוק איתן", פרסמנו פוסט קצר שכולו אך ורק עובדות. האם ישראל באמת התנתקה מעזה; אלו סחורות נכנסות לרצועה; מי מספק חשמל לעזה ולכמה חשמל תושבי הרצועה נזקקים. הפוסט הזה הגיע למקום הראשון, בהפרש ניכר מכל האחרים. במבט לאחור, זה לא מפתיע. כאשר הדיון על הרצועה הוא כה קוטבי ומוטה, עובדות נעשות מצרך יקר ערך.

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, כללי, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *