מסכימים עם משרד החוץ. רק 5 הערות קצרות

מטרה צבאית ברורה? צילום: קארל שמברי

מטרה צבאית ברורה? צילום: קארל שמברי

במקביל ללחימה הממשית, הקטלנית, ברצועת עזה, מתפשט לאחרונה גם קרב על הנרטיב. מאמרים בעיתונות משקפים מיני דעות של פרטים, אך השבוע הצטרפה למשחק גם המדינה. משרד החוץ הישראלי הפיץ השבוע פרסום וסרטון חדש תחת השם, "מאחורי הכותרות: המיתוס בדבר מצור ישראלי על עזה". שווה לבחון כמה מהטיעונים שמופיעים בו.

1

"אין מצור ישראלי על עזה"

גם ארגון גישה נרתע מהשימוש במונח "מצור". עוד לפני השתלטות חמאס על הרצועה, ב-2007, שלטה ישראל ברוב מעברי הגבול היבשתיים של עזה והגבילה את התנועה במרחבים האוויריים והימיים של הרצועה. "מצור" הוא הקפת שטח מסוים במטרה לכפות על כוחות מזוינים שבתוכו להיכנע. החוק הבינלאומי מתיר הטלת מצור, בתנאי שיש לו מטרה צבאית ברורה ושהוא מסתיים עם השגת מטרה זו. יתר על כן, הכוחות הצרים חייבים לאפשר כניסת סיוע הומניטרי לאזור הנצור ולאפשר עזיבת אזרחים. ישראל לא הודיעה כי בכוונתה להכניע את הכוחות המזוינים ברצועה ואינה מאפשרת לאזרחים לעזוב, כך שאי אפשר לכנות את מדיניותה ביחס לרצועה "מצור".

2

"כל הסחורות מורשות להיכנס לעזה מישראל".

מהתיאור של משרד החוץ ניתן להבין בטעות כי ישראל מעניקה לתושבי הרצועה דלק, מים, חשמל וסחורות בחינם. זה ממש לא המצב. הסחורה הזאת, ישראלית ברובה, נמכרת לרצועה ולתושביה, בסכום שבשנת 2012 עמד על 1.3 מיליארד שקל.

משרד החוץ שוכח להזכיר את המגבלות שמוטלות על יציאת סחורות מרצועת עזה – ישנו איסור כמעט מוחלט על שיווק סחורות מעזה בגדה ובישראל, השווקים שבהם נמכרו 85 אחוז מהסחורה ששווקה מחוץ לרצועה. היצוא מעזה עומד על כשני אחוז (2%) מהיקפו לפני הטלת הסגר.

במשרד החוץ מציינים כי ישראל מגבילה את כניסתה של "רשימה קצרה" של "מוצרים דו-שימושיים". אלא שהרשימה כוללת גם את חומרי הבסיס של ענף הבנייה: מלט, ברזל וחצץ. אלה מורשים לעבור רק עבור חלק מהפרויקטים של ארגונים בינלאומיים ואסורים על השוק הפרטי. הנימוק להגבלה החמורה הזאת הוא שחומרי בנייה שימשו לדיפון מנהרות שנחפרו  לכיוון ישראל, אך החומרים האלה קריטיים לשיקום ולבנייה מחדש של הרצועה, שנזקקה לאלפי יחידות דיור עוד לפני הלחימה הנוכחית,  ולבניית בתי ספר, בתי חולים ותשתיות אזרחיות חיוניות. מניעתם משולה למניעת מוצרים הומניטריים בסיסיים כדלק, חשמל ומים. ברור שהמנהרות מציבות אתגר מורכב בפני משרד הביטחון, אבל הגיע הזמן להתמודד איתו בחשיבה מורכבת ולא בשליפה גורפת, בלתי מידתית ולא יעילה.

3

"בעזה יש מבחר של היצע צרכני, מקניונים מסדר גודל בינוני ועד למסעדות יוקרה".

יש בעזה גם קניונים ומסעדות. יש בה גם מיליונרים. אלו עובדות. עובדות נוספות: 70 אחוז מתושבי הרצועה נזקקו לסיוע הומניטרי עוד לפני מבצע "צוק איתן". שיעור האבטלה ברצועה לפני המבצע עמד על 45 אחוז, ובקרב צעירים, למעלה מ-65 אחוז. במהלך המבצע נגרם נזק נרחב ל-360 מפעלים ובתי מלאכה ברצועה, כלומר עוד מקומות עבודה אבדו. אז נכון, יש בעזה קניונים ומסעדות. נכון גם שישראל מטילה סגר על עזה.

4

"בעודה מתמודדת עם איומי טרור מעזה, מאפשרת ישראל תנועה מבוקרת של אנשים מעזה אל תוך שטחה".

ישראל אכן מאפשרת יציאה של אנשים מהרצועה לשטחה, אולם הקריטריונים ליציאה חורגים מהנדרש לצרכים ביטחוניים. כך, למשל, אל הורים שמקבלים אישורי יציאה יכולים להתלוות רק ילדים בני שש ומטה; אשה רשאית לבקש לבקר את אמה החולה בגדה, אך לא תקבל אישור לבקר דודה או סבתא חולה; עובד ארגון בינלאומי אולי זכאי לבקש אישור יציאה, אך לא מי שעובד עבור ארגון פלסטיני, שמספק שירותים לא פחות הכרחיים לאוכלוסייה.

במשרד החוץ גם טוענים כי בחמשת החודשים הראשונים של 2014 נכנסו מהרצועה לישראל כ-60 אלף איש, ובהם "מספרים גדולים של אנשי עסקים מעזה". כדאי לציין כי רק לכ-1,600 סוחרים אישור לצאת מהרצועה לישראל, לא מספר מרשים במיוחד. גם המספר הגבוה של 60 אלף כנראה מייצג את מספר העוברים בארז בשני הכיוונים. יש לזכור שביוצאים, בנוסף לסוחרים הפלסטינים, גם זרים, עובדי של ארגונים בינלאומיים ושל נציגויות מדיניות ועיתונאים, שנוטים לצאת ולהיכנס כמה פעמים בחודש.

5

"ישראל גם מספקת לרצועת עזה 10 מיליון מטרים מעוקבים של מים בשנה ולמעלה ממחצית מהחשמל שלה".

למעשה, ישראל מוכרת בינתיים רק 5 מלמ"ק מים בשנה. ישנה תשתית ליותר, יש תוכניות עתידיות, יש ועדות תיאום, הרבה מאוד פוליטיקה, אבל אין יותר מים. ולגבי חשמל, ובכן, שוב, הוא לא מוענק אלא נמכר, וגם כשתשוקם כל התשתית, הוא יספק רק כשליש מצרכי האוכלוסייה. תחנת הכוח המקומית, קטנה ובלתי מספקת, מושבתת בעקבות הפצצה ישראלית.

לישראל יש זכות חוקית וחובה מוסרית לדאוג לביטחון תושביה. יש לה את הסמכות להחליט על הדרכים ועל הנהלים שעל פיהם ינועו סחורות ואזרחים לעזה וממנה. הסמכות הזו – שנובעת גם מהשליטה המתמשכת של ישראל על עזה ומתלותה של עזה בישראל – מחייבת אותה גם לאפשר חיים נורמליים ככל האפשר לתושבי עזה. את ההפרדה בין הלוחמים לאוכלוסייה עושים גם הרמטכ"ל בני גנץ וראש הממשלה, בנימין נתניהו. הפרות זכויות האדם מטעם חמאס, כמו גם ניצול לרעה של כוחו ושימוש לרעה במשאביו, אינם יכולים לשמש סיבה להתחמקות ישראל ממחויבויותיה אלה.

השימוש שעושה ישראל בהגבלות שהטילה על תנועת אנשים וסחורות ככלי מיקוח במו"מ על הפסקת האש, הן העכשווי והן בפעמים קודמות, הן אינדיקציה לכך שלא כל המדיניות של ישראל במעברים נובעת מצרכי ביטחון קונקרטיים ושניתן לבטל הגבלות, לא כוויתור פוליטי, אלא כצעד חיובי לקראת יציבות באזור ובשם הכבוד לבני האדם שחיים בו.

פורסם בקטגוריה מדיניות הבידול, מעבר אנשים מעזה, מעבר סחורות לרצועת עזה, פיתוח כלכלי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *