מדוע ישראל צריכה למכור חומרי בניין לרצועת עזה

מי שמאוד רוצה בכמויות חומרי הבניין הדרושות למנהרות גם יצליח להניח עליהן יד. צילום: קארל שמברי

מי שמאוד רוצה בכמויות חומרי הבניין הדרושות למנהרות גם יצליח להניח עליהן יד. צילום: קארל שמברי

במהלך מבצע "צוק איתן" פנו אלינו לא מעט אנשים ושאלו אם אנחנו עדיין מאמינים שצריך להסיר את המגבלות על כניסת חומרי בניין לרצועה, מכיוון שהתשובה לשאלה הזו היא "כן", ומאחר שהיא בעליל אינה מובנת מאליה, להלן מספר תשובות לשאלות נפוצות בנושא:

אתם עדיין מתנגדים נחרצות להגבלות על העברת חומרי בניין לרצועה?
בהחלט, יותר מתמיד.

האינטרס של המדינה הוא שלא יעברו חומרי בנייה כדי שלא יבנו מנהרות.
לא מדויק. אחד האינטרסים של מדינה הוא להגן על ביטחון אזרחיה. זהו אינטרס רחב בהרבה מהצורך להתגונן רק מפני מנהרות, והמענה לו מורכב יותר.

לפני שמדברים על אינטרסים מורכבים, הכנסנו חומרי בנייה וחמאס השתמשו בהם לבניית מנהרות.
אין לנו מושג באיזה חומרי בנייה חמאס השתמשו לבניית המנהרות, ואין לנו שום דרך לבדוק את זה. עם זאת, סביר להניח שרוב חומרי הבנייה האלו בכלל לא הגיעו מישראל.

מה זאת אומרת?
בואו נעשה קצת סדר. אפשר לדבר על שלושה שלבים במגבלות הישראליות על כניסת חומרי בנייה.

2007 עד 2013:  ישראל לא מכניסה כלל חומרי בניין למגזר הפרטי בעזה. חומרי הבניין היחידים שנכנסים עוברים לארגונים בינלאומיים וגם זאת לאחר תהליך ארוך ומורכב של אישורים ודרישה לתיעוד שמאפשר מעקב אחר השימוש בחומרי הבנייה. בכל אותה עת, חומרי בניין בכמויות גדולות בהרבה נכנסו דרך המנהרות שהיו בין עזה למצרים. ארגונים בינלאומיים לא יכלו לרכוש את חומרי הבנייה הללו.

30 בדצמבר 2012 עד 13 באוקטובר 2013: לאחר מבצע "עמוד ענן", ישראל הקלה במעט את ההגבלות על כניסת חומרי בניין למגזר הפרטי בעזה. תחילה אפשרה מערכת הביטחון כניסה של 20 משאיות נושאות חצץ ביום לרצועה ובספטמבר הוגדלה הכמות ל-70 משאיות ביום, שנשאו גם מלט וברזל. ארגונים בינלאומיים עדיין נאלצו לעבור תהליך אישורים מורכב ובמהלך רוב התקופה הזו עדיין נכנסו חומרי בנייה דרך המנהרות מעזה למצרים.

13 באוקטובר 2013 והלאה: חודש וקצת לאחר שישראל אישרה העברת מלט למגזר הפרטי, נחשפה מנהרה מעזה ליד קיבוץ עין השלושה. בתגובה, משרד הביטחון אסר כליל על כניסת חומרי בניין לרצועה. לאחר כחודשיים, ב-8 בדצמבר, ישראל אפשרה שוב כניסת חומרי בניין, אך רק עבור חלק מהפרויקטים של הארגונים הבינלאומיים, וזאת תחת הליך פיקוח הדוק אף מקודם. בשלב הזה, רוב המנהרות בין עזה למצרים נהרסו, ופחות ופחות חומרי בנייה נכנסו לרצועה דרך המנהרות. עם זאת, לחמאס נותרו מאגרים של חומרי בנייה מהשנים שבהן המנהרות פעלו, וחשוב לא פחות: חומרי בנייה נכנסו לרצועה דרך רפיח.

כדאי להיות ברורים בקשר לזה: מ-2007 ועד תחילת מבצע "צוק איתן", חמאס לא היה זקוק לכמות חומרי הבניין הזעומה שנכנסה דרך ישראל. המגבלות הללו לא עצרו את המנהרות, אבל הן פגעו ביכולתם של ארגוני סיוע לבנות בתי ספר, מרפאות ובארות. כתבנו זאת גם בעבר, וסביר להניח שבמשרד הביטחון ידעו זאת. מאוקטובר 2013 המגבלות לא מנעו חומרי בנייה מחמאס, אולם פגעו קשות במגזר הפרטי בעזה.

אם חמאס לא היה משתמש בכל חומרי הבנייה שברשותו כדי לבנות מנהרות, היו חומרי בנייה לבתי ספר ומרפאות.
אנחנו לא יודעים אם חמאס השתמש בכל חומרי הבנייה שלו כדי לבנות מנהרות, או בחלקם, או שרק במעט מהם, אבל העובדות עדיין נותרו אלה: המגבלות לא סייעו לעצור את בניית המנהרות ופגעו בתושבי הרצועה.

שנייה, אבל אולי המגבלות יהיו יעילות עכשיו. המנהרות כבר לא פעילות ואולי המצרים יסרבו להכניס חומרי בניין לעזה.
אולי, אם כי סביר יותר שלא, כי מי שמאוד רוצה בכמויות חומרי הבניין הדרושות למנהרות גם יצליח להניח עליהן יד (למשל, הרצועה זרועה כעת הריסות, שניתן למחזר כחומרי גלם). המגבלות, כאמור, לא רק שאינן יעילות ביטחונית, הן גם יצרו אלפי מובטלים (45 אחוז אבטלה ברצועה, ערב הלחימה). כיום, כשבנוסף לחוסרים שמנינו קודם, למעלה מ-9,000 בניינים הרוסים מהלחימה ברצועה, כשבתי ספר, מרפאות, בתי חולים, מאגרי הדלק של תחנת החשמל, תשתיות מים ומתקני טיהור שפכים צריכים להיבנות מחדש, נזקן של ההגבלות הללו יהיה גדול פי כמה. עתה לא מדובר רק בכלכלה משותקת, מחסור בדירות ובתשתיות, כיום מדובר גם על עצירת אסון הומניטרי.

אז מה אתם מציעים?
מדיווחים בתקשורת אנו למדים שמשרד הביטחון מקדיש כספים רבים במציאת פתרונות ואף שבקרוב יישם כמה מהם. האמת העגומה היא שאין פיקוח מושלם, אך כפי שאמר לאחרונה שר הביטחון, אין הגנה של 100 אחוז. בכל החלטה יש אלמנט של סיכון, בין אם מדובר בהחלטה לצאת למבצע צבאי או להבליג, ובין אם מדובר בכניסת חומרי בנייה. השאלה היא מה מידת הסיכון, האם יש דרכים לצמצם אותו ומה הסיכון שכרוך במניעת חומרי בנייה מהרצועה.

אבל כדאי לחזור רגע לאחור. קודם הזכרנו שהאינטרס של מדינת ישראל הוא להגן על ביטחון אזרחיה. כנראה שמניעת חומרי בנייה לרצועה לא תפגע ממש ביכולת לבנות מנהרות חדשות, אולם ברור לגמרי שהיא תפגע קשות בחברה שנזקקת לחומרי בנייה נואשות, גם אלמלא נמצאה על ספו של משבר הומניטרי. האם ההחלטה הזו תסייע ליציבות הביטחונית באזור? התשובה על כך נתונה לפרשנות, במקרה הטוב. מכל בחינה אחרת, אנושית והגיונית, התשובה הברורה היא זאת שמעניקה תקווה ואופק.

בכל החלטה של מדיניות יש אלמנט של סיכון, ותמיד עולה שאלת הסיכון מול התועלת, ולפעמים אף השוואת סיכונים. כך כשיוצאים לקרב, והתוצאות האיומות של המבצע האחרון עוד צרובות בכל תושבי האזור, וכך גם כשמחליטים לגבי הקצאות כספים או כשמחפשים סיכוי ליציבות בטווח מיידי, בינוני וארוך. ברור שהמנהרות מציבות אתגר מורכב בפני משרד הביטחון, אבל הגיע הזמן להתמודד איתו בכלים מורכבים ולא בשליפה גורפת, בלתי מידתית ולא יעילה. כי כמו דלק, חשמל ומים, גם חומרי בנייה אינם מותרות.

פורסם בקטגוריה מעבר סחורות לרצועת עזה, פיתוח כלכלי, תשתיות בעזה, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות על מדוע ישראל צריכה למכור חומרי בניין לרצועת עזה

  1. מאת אלעד‏:

    כפי שציינתם בעצמכם, המנהרות ממצרים נהרסו והדרך היחידה להשיג עכשיו חומרי בנייה למנהרקות הוא מחזור הריסות. מחזור זה הוא תהליך ארוך, איטי ובלתי יעיל בהרבה מאספקת חומרי בניין. לפיכך, האספקה שאתם מציעים תזרז את קצב בניית המנהרות.

  2. מאת מוטי‏:

    הכנסת מוצרי בניה לעזה חייבת להיות מלווה בפיקוח. כתנאי הכרחי. לכן אם ימצא כזה ובנוסף יהיה יעיל, יש להכניס מלט לעזה.
    לי ברור שהחמאס אינו יכול לנהל היקף שיקום בסדר גודל כזה, למרות המימון הקטארי. מצב זה יקל על הפיקוח, הפיקוח צריך להיות מורב מנציגי האיזור כולל הרשות הפל' ומדינות האיזור.

    האירופאיים הם כישלון פיקוחי ידוע מראש.

  3. מאת היגיון פשוט‏:

    מה הבעיה? אם אפשר למחזר את ההריסות – שימחזרו, לא צריך להעביר להם חומרים נוספים. ואם אי אפשר – יש להניח שהחמאס ישתמש בחומרים החדשים קודם כל לבניית מנהרות שישמשו אותו לרצח יהודים, ולא לבתי ספר ולמרפאות. פשוט זה מה שהוא עשה גם עד היום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *