עזה 2013: תמונת מצב

הדיון על רצועת עזה נוטה לקיצוניות. אם, מצד אחד, נשמעים עדיין קולות שמתארים את עזה כלא יותר מ"כלא פתוח", מהצד השני חוזרת הטענה ש"אין סגר" ושכל ההגבלות הישראליות נובעות משיקולים ביטחוניים. בקרוב ימלאו שש שנים להשתלטות חמאס על הרצועה ולהידוק מגבלות התנועה של ישראל עליה – הזדמנות טובה לשרטט תמונת מצב של ההגבלות הללו כיום.

צילום: אימאן מוחמד

בין יוני 2007 ליוני 2010, ישראל אסרה על הכנסת מגוון סוגי סחורות לרצועה, וביניהן שוקולד, צעצועים, מחברות ילדים ואפילו מנגו. ביוני 2010 ישראל שינתה את מדיניותה, והיא מונעת רק את הכנסתן של סחורות המוגדרות "דו-שימושיות", הניתנות לשימוש אזרחי וצבאי. רשימת הסחורות אמנם מבוססת על הסדר ואסנאר (Wassenaar) אולם היא כוללת גם סחורות שאינן נמצאות בהסדר, ובהן חומרי בניין.

בנובמבר 2012 התירה ישראל הכנסת סוגים מסוימים של חומרי בניין – גבס, סיד, בלוקים וכדומה. לאחר מבצע "עמוד ענן", מערכת הביטחון אישרה הכנסת 20 משאיות חצץ המיועדות למגזר הפרטי ברצועה מדי יום, מה שמהווה שבריר בלבד מהביקוש האמיתי. אבל, בעוד סוחרים מהמגזר הפרטי ברצועה צריכים רק למלא טופס כדי לרכוש חצץ, ארגוני סיוע בינלאומיים נדרשים לעבור תהליך מורכב בהרבה שכולל, מלבד דו"חות תקופתיים והוכחות ויזואליות לביצוע הפרויקט, גם את אבטחת החצץ. התהליך ארוך, מסורבל ומייקר את עלות הפרויקטים.

ארגוני הסיוע, שמספקים שירותים ובנייה עבור האוכלוסייה החלשה ביותר ברצועה, אינם יכולים לרכוש חומרי בניין שהוברחו דרך המנהרות, ולכן הם תלויים בכניסת חומרים אלו דרך מעבר כרם שלום. חמאס והמגזר הפרטי ברצועה, לעומת זאת, אינם מוגבלים על ידי אילוץ זה.

כמו כן, למרות ההקלות, הכנסת הסחורות מישראל לרצועה עדיין מתאפיינת באי-וודאות קיצונית. בחודשים האחרונים משרד הביטחון הורה מספר פעמים לסגור את מעבר כרם שלום לתנועת סחורות לאחר ירי רקטות לעבר ישראל. ארגון "גישה" חזר ואמר כי למרות שירי מכוון או חסר הבחנה מעזה לריכוזי אוכלוסייה בישראל הוא פשע מלחמה, החוק הבינלאומי אינו מתיר לישראל לנקוט מדיניות שמטרתה להעניש את תושבי הרצועה על הירי.

צילום: אימאן מוחמד

התחום העיקרי שבו לא נעשה כמעט שינוי מאז 2010 הוא הוצאת סחורות מהרצועה. לפני הסגר, כ-85% מתוצרת הרצועה ששווקה מחוץ לה, יועדה לישראל ולגדה. כיום, ישראל עדיין אוסרת על שיווק סחורות למגזר הפרטי בגדה ובישראל, למרות שהיא מתירה מעבר סחורות דרך ישראל לשווקים באירופה ובמדינות ערב. בפעמים היחידות שבהן הגבלה זו נומקה, אמרו גורמי ביטחון כי היא חלק מ"מדיניות הבידול" וכי מניעיה הם לא רק ביטחוניים, אלא גם מדיניים.

כיוון שהייצוא מעזה לאירופה זעום וממומן חלקית על ידי ממשלת הולנד, והיצוא למדינות ערב כמעט שאינו משמעותי, כלכלת הרצועה, שמפרנסת למעלה מ-1.7 מיליון איש, לא מסוגלת להשתקם. מגזרי התעשייה והחקלאות ברצועת קרסו, וכשליש מכוח העבודה ברצועה מובטל. בלי שינוי דרמטי במאזן הסחר שלה, אין לכלכלת הרצועה סיכוי אמיתי לעמוד על הרגליים.

צילום: אימאן מוחמד

אמנם, כיום ניתן לנוע ביתר חופשיות בין עזה למצרים דרך מעבר רפיח, אולם תנועת אנשים בין עזה לגדה המערבית עדיין מוגבלת מאוד. זאת, למרות שישראל והעולם מכירים בכך שמדובר ביחידה טריטוריאלית אחת, ולמרות הקשרים הכלכליים, המשפחתיים והחברתיים בין שני האזורים.

רשמית, ישראל מאפשרת מעבר אנשים "במקרים הומניטריים חריגים, בדגש על מקרים רפואיים דחופים", ולמעשה ניתנים אישורי מעבר גם לסוחרים בכירים ולביקורי משפחות. פלסטינים שמעוניינים לקבל היתר יציאה מהרצועה צריכים לעמוד בקריטריונים שפרסמה ישראל. קריטריונים אלה מגבילים מעבר אנשים מ"קטגוריות" שונות, גם אם אין נגדם חשדות ביטחוניים. כך, לדוגמא, תושב עזה שאחיו נפטר יכול לצאת לגדה להשתתף בהלווייתו, אך אותו אדם לא יוכל לצאת לנחם את אחיו, במקרה שאשתו נפטרה.

דוגמא נוספת היא ההגבלה על תנועת סטודנטים. מאז שנת 2000, הרבה לפני השתלטות חמאס על הרצועה, נאסר על סטודנטים לצאת ללימודים בגדה. האיסור הזה יוצר מקרים אבסורדים, כמו אותה תושבת עזה, שארגון "גישה" עתר בשמה לבית המשפט, שקיבלה בעבר אישורי מעבר להשתלמויות בגדה המערבית, אך לא הצליחה לקבל היתר יציאה ללימודים באוניברסיטת ביר זית.

בריאות

מבדיקה עם ארגון "רופאים לזכויות אדם" עולה כי כל סוגי התרופות נכנסות כיום לרצועה לאחר תיאום עם הצבא הישראלי. רק פעם אחת, לאחר 2008, נאסר על הכנסת שני סוגי תרופות, אולם גם הן הוכנסו לאחר זמן קצר. גם תרופות שהצבא מגדיר כדו-שימושיות מוכנסות לרצועה, אולם נדרש תיאום מורכב יותר. בה בעת, על פי דו"ח מדצמבר 2012 של ארגון הבריאות העולמי עדיין ישנו מחסור בתרופות חיוניות ברצועה, שנמשך כבר מספר שנים – למעלה מ-40 אחוזים מהתרופות ברשימת התרופות החיוניות חסרות. זאת, בשל חובות של הרשות הפלסטינית ליבואני ולסוחרי התרופות, שמגבילים את יכולתה של הרשות לרכוש תרופות וציוד רפואי.

בנוגע לכניסת ציוד מיכון רפואי וציוד מתכלה, מערכת הביטחון דורשת להגיש בקשה מיוחדת לכל מכשיר שרוצים להכניס לרצועה, ותיאום הכנסתו נמשך כחודש.

המגבלות שישראל מטילה על מעבר אנשים מקשות גם על הכשרת צוותי רפואה ברצועה. מעבר סטודנטים מעזה לגדה עדיין אסור ומספר תושבי הרצועה שמקבלים היתר מעבר לגדה לצורך השתלמות עדיין זעום. מאחר שברצועה לא ניתן עדיין ללמוד לתארים בריפוי בעיסוק, וטרינריה והנדסה רפואית, קיים קושי לענות על צרכי הרצועה בתחומים רפואיים אלה.

צילום: אימאן מוחמד

לישראל יש שליטה מלאה במים הטריטוריאליים של רצועת עזה. היא מונעת תנועת נוסעים וסחורות דרך הים, ואינה מאפשרת דיג במרחק הגדול משישה מיילים ימיים מהחוף.

ב"הסכם הביניים" מ-1995התחייבה ישראל להתיר דיג עד מרחק של כ-20 מיילים ימיים מהחוף, אולם מתחילת האינתיפאדה השנייה ישראל הגבילה את מרחב הדייג, ובשנת 2002 התחייבה לאפשר מרחב מקסימלי של 12 מיילים ימיים. לאחר שבי גלעד שליט צומצם מרחב הדיג לשישה מיילים, ולאחר מכן לשלושה מיילים ימיים בלבד. בתום מבצע "עמוד ענן" ב-22 בנובמבר, 2012, ישראל אישרה להרחיב שוב את מרחב הדיג לשישה מיילים ימיים, הגבילה אותו שוב לשלושה מיילים ימיים במרץ 2013, לאחר ירי רקטת קסאם לעבר שטחי ישראל, והחזירה אותו לשישה מיילים ב-21 במאי.

השינויים התכופים במרחב הדייג וההסברים שניתנו להם על ידי בכירי מערכת הביטחון מעידים על מדיניות מבולבלת, שאינה נובעת בהכרח מסיבות ביטחוניות קונקרטיות, ומשפיעים על הדייגים ברצועה, שאינם יודעים לאיזה מרחק מהחוף מותר להם להגיע.

כתוצאה מההגבלות, דייגים בעזה לא יכולים להגיע למצבורי הדגה העשירים, ובאזור המים הרדודים נוצר דיג-יתר שדילל את מצבור הדגה ופגע בבתי הגידול של דגים צעירים. מנתוני הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה, בין שנת 2000 ל-2009 נרשמה ירידה של 42 אחוזים בשלל הדיג ברצועה, מ-2,623 טון בשנת 2000 ל-1,526 טון ב-2009.

באיגוד הדיג ברצועה רשומים כיום 3,267 דייגים, מתוכם 2,171 שמפרנסים משפחות. בסך הכל למעלה מ-12 אלף איש מתפרנסים ישירות מענף הדייג ברצועה, כאשר 90 אחוזים ממשפחות הדייגים נמצאות מתחת לקו העוני. בענף הדייג תלויים גם בעלי מקצועות אחרים ברצועה, ובהם סוחרים, בעלי סירות ונגרים.

אזור החיץ

לאחר יישום "תכנית ההתנתקות" ב-2005, ישראל הוסיפה לשלוט באזור לאורך הגבול בתוך רצועת עזה, שאותו היא מכנה "אזור החיץ". למרות שישראל הודיעה כי אזור החיץ מוגבל ל-300 מטרים מהגבול, למעשה, הטווח הגיע, בזמנים שונים ובאזורים שונים, עד 1,500 מטרים.

לאחר מבצע "עמוד ענן", הודיע הצבא כי הוא מאפשר גישה חופשית עד קו 300 המטרים, ושחלק מהחקלאים הפלסטינים רשאים לתאם כניסה לאזור קרוב יותר לגבול. למרות ההצהרות, דובר צה"ל סירב לפרט כיצד מתואמת הכניסה לאזור החיץ, שחולש על אדמות חקלאיות רבות ברצועה. על פי נתוני המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם (OCHA), מאז "עמוד ענן" נורו למוות ארבעה אזרחים באזור זה ו-109 אזרחים נפצעו.

צילום: מוחמד עזאיזה

משבר החשמל ברצועה עדיין נמשך ותושבי עזה סובלים מהפסקות חשמל של 12 שעות ביום בממוצע. בעוד הצורך הכולל בחשמל בעזה עומד כיום על כ-350 מגה וואט, תפוקת החשמל בעזה עומדת על 208 מגה וואט בלבד. המחסור המתמשך בחשמל פוגע בקיומם של חיים תקינים ברצועה ומקשה על פיתוח כלכלי.

כיום, רצועת עזה קונה מחברת החשמל הישראלית 120 מגה וואט ומצרים מוכרת לרצועה 28 מגה וואט. תחנת הכוח ברצועה, שתוכננה כדי לספק 140 מגה וואט, מצליחה לספק 60 מגה וואט בלבד. לאחר שהתחנה הופצצה על ידי ישראל ב-2006, נהרסו ששת השנאים שלה וכושר הייצור שלה נפגע באופן משמעותי. בשנה שעברה נתרמו ארבעה שנאים חדשים לתחנת הכוח, ובשל תקלה באחד מהם, יכולת הייצור של התחנה מגיעה היום ל-90 מגה וואט בלבד.

בשל מחסור מתמשך בסולר, התחנה אינה מצליחה למלא גם את הקיבולת המוגבלת ממילא שלה. הסולר להפעלת תחנת הכוח מסופק על ידי רשות האנרגיה של ממשלת חמאס, ומוכנס ברובו דרך המנהרות. למרות שממשלת קטאר תרמה 30 מיליון טון סולר להפעלת תחנת הכוח ברצועה, רק שליש מכמות זו נכנס לעזה, בעיקר בשל המצב הביטחוני בסיני.

למרות ההקלות בסגר ב-2010, עדיין ישנן הגבלות ישראליות על כניסת דלקים לרצועה, ורק כמות קטנה של דלקים, המיועדת למגזר הפרטי, נכנסת דרך מעבר כרם שלום. עם זאת, ברצועה קונים דלקים ממצרים משום שהם זולים באופן משמעותי מהדלקים שמקורם בישראל, ורוב הדלקים שנכנסים מישראל נרכשים על ידי ארגונים בינלאומיים, שאינם יכולים לקנות דלקים שהוכנסו לרצועה דרך המנהרות.

עוד גורם שמשפיע על יכולת הייצור והיעילות של תחנת הכוח בעזה הוא כניסת חלקי חילוף לרצועה. לעתים עוברת יותר משנה מרגע הזמנת חלקי חילוף מסוימים לתחנה ועד שישראל מאשרת את הכנסתם.

חשוב לציין, כי גם אם תחנת הכוח היתה עובדת במלוא התפוקה ומספקת 140 מגה וואט, עדיין היו חסרים 62 מגה וואט כדי למלא את הצורך הכולל בחשמל בעזה.

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות על עזה 2013: תמונת מצב

  1. פינגבאק: אז מה באמת קרה למשבר ההומניטרי בעזה? | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

  2. פינגבאק: דע את עזה | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

  3. פינגבאק: עבודה שחורה » "גישה" – עובדות על עזה, הגבלת כניסת סחורות לעזה

  4. מאת משיב‏:

    פתרון: שיפסיקו לזרוק עלינו טילים.
    מפליא, כמה פשוט ככה יעיל!
    רוב הנותנים שהבאתם מעידים שככל שעזה התערבבה יותר ויותר בתוך הטרור ככה היא סבלה יותר.
    לכן, הפתרון היחידי הוא נוסחה מאד פשוטה:
    (Gaza – Hammas) + Israel = Peace & Love
    מה זה בעצם אומר?
    זה אומר שהלוואי והיו משכילים יושבי עזה ויושבי הגדה שהטרור והאלימות לא מטיבה עימם ועם קצת רצון טוב מצידם, היו הופכים להיות ממש כמו תושבי יפו וטייבה…
    האמינו לי, הם חיים טוב…
    וכשזה יקרה, אפשר לשבת ולדבר על הכל, אך מה לעשות והאסלאם מלמד אותם אחרת.
    ולא רק זאת, אלא שיש קבוצות מסויימות בקהילה שלנו, שבזות לזהות היהודית ומתוך איבוד זהות מחפשות להם זהות אחת, שאותה הם מוצאים בקהילה הערבית ומעדיפים לטפח אותה מתוך התנגדות לישראל (פועל יוצא: עידוד לאלימות) ולא לטפח את הקהילה הערבית ולשלב אותה (תוך ביטול תנועת ההתנגדות) בתוך ישראל…
    עם ישראל כבר שנים ארוכות שחי בתוך עמים אחרים, זה ממש לא מפחיד אותו. גם הגרעין הקשה יתרגל לזה בסופו של דבר…. אבל לטילים שנוחתים לנו על הראש וליהודים שמעודדים אותם (בדרכים נאורות עקיפות) לזה לא נתרגל…
    אז אם המצב ישאר ככה, מה שיקרה, זה שהשמאל הרדיקלי יישאר מיעוט ויצא בסופו של דבר מהקונצנזוס הישראלי ולא רק זה יתקרב יותר לעמיתו הערבי ויתבולל איתם, וכך החלום של כל אדם (באשר הוא אדם, לא דאע"ש) שלום – נגוז…
    באהבה רבה, אני 🙂

להגיב על משיב לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *