ראלף ניידר טוען שעזה היא גולאג. זה עוזר למישהו?

הידעתם: רצועת עזה היא "גולאג פתוח לשמיים". כך לפחות טוען עו"ד ראלף ניידר, שרץ מספר פעמים בעבר לנשיאות ארצות הברית. ניידר כתב השבוע מאמר רצוף אי-דיוקים לאתרEurasia Review, שבו הוא מפציר בקוראים להתחיל להתייחס לסגר הישראלי על רצועת עזה ולנזקים שעולים ממנו.

החלטנו להתייחס רק לפסקה הראשונה במאמר, מאחר שהיא מייצגת למדי:

Have you heard much lately about the 1.5 million Palestinians illegally imprisoned by the Israeli government in the world’s largest open-air Gulag? Their dire living conditions, worsened by a selective Israeli siege limiting the importation of necessities of life – medical items, food, water, building materials, and fuel to list a few – has resulted in an 80 percent unemployment rate and widespread suffering from unlawful punishment, arbitrary arrests and imprisonment in Israeli jails.

האם המצב בעזה מתאים לאופן שבו רובנו מדמיינים "משבר הומניטרי"? כנראה שלא. ניידר (רויטרס)

בעזה חיים כיום בין 1.6 ל-1.7 מיליון פלסטינים, ולא 1.5 מיליון ככתוב. אולם זו טעות קטנה לעומת הטעויות האחרות באותה פסקה. רק בחודש האחרון נרשמו במעבר ארז 3,659 כניסות לישראל, ובמעבר רפיח עברו 29,925 אנשים בשני הכיוונים. אמנם התנועה לתוך ישראל עדיין רחוקה מרמתה לפני האינתיפאדה השנייה – כחצי מיליון כניסות בחודש – אבל אין ספק שהדימוי של גולאג לא מסייע להבנת המציאות. בנוסף לכך, ישראל לא מגבילה יבוא מזון, מים או דלק. ובעוד שניתן להבין מהמאמר של ניידר שישראל אחראית למשבר התרופות ברצועה, המשבר נוצר בשל סכסוך בין חמאס לרשות הפלסטינית. כפי שהראנו בעבר, גם משבר הדלק אינו נובע ישירות ממדיניות הסגר הישראלית. כמו כן, בעוד ישנן דרכים שונות למדוד אבטלה, גם על פי שיטת המדידה הרחבה ביותר אין בעזה 80 אחוזי אבטלה. יתכן כי ניידר התבלבל בין אחוזי אבטלה לבין אחוז תושבי הרצועה שמקבלים סיוע הומניטרי. קשה לדעת.

לא היינו מתייחסים למאמר הזה לולא חשנו שהוא דוגמא טובה לחלק מהשיח אודות עזה בעולם כיום. בין אם מחשש שעזה לא תזכה לתשומת לב ללא שימוש בהגזמות רטוריות ואי-דיוקים עובדתיים ובין אם כתוצאה ממקורות אינפורמציה מוטים, לא קשה למצוא מאמרים דומים בעיתונים, אתרים ובלוגים, חלקם רציניים וחשובים.

הבעיה היא שיש בעזה מצוקות אמיתיות והן חמורות מספיק. רטוריקה מוגזמת מסיטה את תשומת הלב מהבעיות הללו לטיעוני קש שקל למוטט. ברגע שאלה שאומרים שהכל נורא מתגלים כבלתי אמינים, האמון נודד בקלות לקצה השני, למי שטוענים שהכל בסדר. אלוף איתן דנגוט, מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), נשא לאחרונה הרצאה בשם "אסטרטגיה למניעת דה לגיטימציה על ישראל ועיצוב דעת קהל". בהרצאה נתן דנגוט שתי דוגמאות להטעיות בולטות אודות מדיניות ישראל: משבר התרופות ומשבר הדלק ברצועה. ישראל לא גרמה לאף אחד משני המשברים הללו, טען דנגוט וצדק.

אבל ישראל כן אחראית, למשל, להגבלות החמורות על יצוא מהרצועה, שדנגוט פטר במשפט מבטל. "העובדה שתוך פחות משלושה שבועות [נציגים בינלאומיים] הפסיקו לדבר איתנו במונחים של 'משבר רעב' והחלו לדבר איתנו במונחים כלכליים וייצוא מעזה, הוכיחה כי הובהרה להם התמונה האמיתית על המתרחש בעזה וכי הטענות למשבר הומניטארי היו מופרכות," אמר דנגוט. ובכן, נכון. ההגבלות על יצוא מרצועת עזה לא נשמעות נורא כמו הגבלות על הכנסת מזון, תרופות ודלק, אבל הן עדיין אחד הגורמים העיקריים לאחוזי האבטלה החמורים ברצועה ולקיפאון של הפעילות הכלכלית בתוכה. כתוצאה מאלה, כוח הקנייה של התושבים נחלש, ואתו גם היכולת לרכוש מזון ושאר מצרכים חיוניים.

האם המצב בעזה מתאים לאופן שבו רובנו מדמיינים "משבר הומניטרי"? כנראה שלא. אך שוררים בה עוני, אבטלה ומצוקה ממשיים מאוד, שמוחרפים על ידי הגבלות התנועה שמטילה ישראל – בעיקר על ייצוא סחורות. תושבי עזה אמנם יכולים לצאת אל העולם דרך מצרים כמעט ללא שליטה של ישראל, אבל הם עדיין מנועים על ידיה מלנהל קשרי משפחה ומסחר תקינים עם הגדה המערבית. ניסיונות לעורר מודעות באמצעות הפרזות כמו "גולאג פתוח לשמיים", מקשות על המאמץ לעורר ביקורת עניינית ומבוססת-עובדות על המדיניות כלפי רצועת עזה. לנו קשה לראות מי מרוויח מזה כאן.

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על ראלף ניידר טוען שעזה היא גולאג. זה עוזר למישהו?

  1. פינגבאק: בקשה צנועה מנועם חומסקי | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

  2. פינגבאק: אז מה באמת קרה למשבר ההומניטרי בעזה? | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *