המצעד: שש הטעויות הנפוצות על עזה לשנת 2011

במקום השישי: "הסגר האזרחי הוסר. נשארו רק הגבלות מסיבות ביטחוניות"

עזה אמנם פחות מנותקת מהעולם מבעבר, אך היא עדיין מנותקת מהגדה באותה המידה, וקשה למצוא לכך הנמקות ביטחוניות משכנעות: ישראל אוסרת על מעבר סטודנטים מעזה לגדה באופן גורף, למשל, מבלי לערוך בדיקות בטחוניות פרטניות; היא מונעת מסחורות שיצאו מעזה להימכר בגדה או בישראל, בזמן שהיא מתירה יצוא מעזה לאירופה דרך נמלי הים והאוויר שלה; והיא מטילה הגבלות על הכנסת חומרי בניין לרצועה, שפוגעות בעיקר בפעילותם של ארגונים בינלאומיים ולא בשלטון, שמקבל את כל המלט, החצץ והברזל שהוא צריך מהמנהרות. ההגבלות האלו לא רק מקשות על שיקומה של כלכלת הרצועה, הן גם קורעות משפחות לשניים ופוגעות ביכולתם של תושבי הרצועה לרכוש השכלה גבוהה ולהתמחות במגוון מקצועות חיוניים.

במקום החמישי: "אנחנו נותנים להם כסף, חשמל ומים"

נכון, ישראל נותנת לתושבי הרצועה חשמל ומים. כלומר, אם המילה "לתת" פירושה "למכור". ישראל גם לא "נותנת" לפלסטינים כסף, היא רק מעבירה להם את כספי המסים שהיא גובה בשמם – וגם זה, לעתים קרובות, רק לאחר זמן ניכר.

במקום הרביעי: "פאלמר קבע שהסגר חוקי"

ועדת פאלמר החליטה לא לבחון כלל את שאלת חוקיות מדיניות הסגר הכולל על הרצועה, וקבעה רק שהמצור הימי שהוטל על עזה חוקי. היא גם כללה בדו"ח המלצה לישראל להמשיך בהקלות על הגבלות התנועה "מתוך כוונה להסיר את הסגר ולהקל על המצב ההומניטרי והכלכלי הרעוע של האוכלוסייה האזרחית".

 

ומי שרוצה לעבור לגדה? מעבר רפיח 30.03.2005, צילום: רל"א ישראל

ומי שרוצה לעבור לגדה? מעבר רפיח 30.03.2005, צילום: רל"א ישראל

במקום השלישי: "יש להם גבול עם מצרים, שהיא תדאג להם"

לפני חצי שנה פירסמנו כאן "עשר סיבות מדוע לפתוח את מעבר רפיח זה לא מספיק". הן עדיין תקפות, אבל הנה תמצית העניין: גם אם מצרים תפתח אותו לחלוטין לתנועה של אנשים וסחורות, מעבר רפיח לא יתן מענה לתנועה בין עזה לגדה, ששם נמצא הצורך העיקרי. המחשבה שחיבור של עזה למצרים יאפשר לנתק אותה מהגדה היא מתכון לעוד הסתבכות משפטית ומדינית של ישראל.

במקום השני: "התנתקנו מעזה והם ירו קסאמים"

ירי קסאמים על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע מלחמה ולא ניתן להצדיק אותו. זה ברור. כדאי לזכור, עם זאת, שהירי לא החל לאחר ההתנתקות מהרצועה, וארבע וחצי שנים של סגר לא הקטינו את איום הרקטות על ישראל מעזה. ואת זה לא אנחנו אומרים.

באשר להתנתקות, ישראל אמנם הוציאה את כוחותיה מהרצועה ופינתה את ההתנחלויות בה, אבל האם באמת בזאת הסתיימה השליטה הישראלית על הרצועה? נסו לשאול פעם פלסטיני מהרצועה האם הוא חש שישראל באמת "התנתקה" מחייו, והתשובה המיידית תהיה "לא". ישראל שולטת על יכולתו של אותו פלסטיני לצאת ללימודים בגדה, לייצא סחורות, לדוג, לעבד חלק מאדמותיו ולצאת לבקר קרובי משפחה חולים. נכון, קשה לדמיין שליטה בשטח מסוים ללא נוכחות צבאית קרקעית קבועה, אבל זה בדיוק מצבה הייחודי של רצועת עזה כיום.

ובמקום הראשון: "הם הצביעו חמאס"

ניצחון חמאס בבחירות לרשות הפלסטינית ב-2006, זמן קצר אחרי ה"התנתקות", התקבל בהפתעה. הנסיגה מהרצועה לא חיזקה את תומכי תהליך השלום בצד הפלסטיני, כפי שציפו רבים בישראל. עד היום, למעלה מחמש שנים לאחר שנערכו, הבחירות ההן משמשות להצדקת הסגר.

קודם כל, חשוב להדגיש: החוק הבינלאומי אוסר על ענישה קולקטיבית של אזרחים, ולא לחינם. לקחי העבר לימדו שאזרחים, בלי כל קשר לעמדותיהם הפוליטיות, חייבים להישאר מחוץ לתחום – כך צריך להיות בעזה, בישראל ובכל מקום בו מתנהל סכסוך.

אבל אם כבר מתייחסים לאותן בחירות, כדאי לדייק. הבחירות שבהן חמאס ניצח לא נערכו רק ברצועה, אלא גם בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. רק למעלה משנה אחרי הבחירות, ביוני 2007, השתלט חמאס בכוח על רצועת עזה.

מאז 2006 לא נערכו בחירות ברצועה וכל הזמן הזה ממשיך להתנהל בתוכה ויכוח בין תנועות פוליטיות שונות. דרך אחת לעקוב אחריו היא באמצעות סקרים, כמו אלה שמפרסם המרכז הפלסטיני למחקרי מדיניות וסקרים. למשל, הסקר האחרון מדצמבר 2011 הראה שאם היו מתקיימות עכשיו בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, חמאס היה צפוי לתמיכה של 35 אחוזים, ואילו פת"ח ל- 43 אחוזים. כדאי גם לזכור שלמעלה ממחצית האוכלוסיה בעזה היא מתחת לגיל ההצבעה. כיצד ילדים יכולים לשאת באחריות עבור בחירות שהם מעולם לא השתתפו בהן?

מכירים עוד טעויות? הגיבו כאן.

לפוסט הבא »

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

10 תגובות על המצעד: שש הטעויות הנפוצות על עזה לשנת 2011

  1. מאת רועי ב‏:

    יש לציין שכשבוע-שבועיים אחרי דו"ח פאלמר יצא דו"ח אחר של האום שתפקידו כן היה לבחון את חוקיות המצור, וקבע שאינו חוקי.
    זה כמעט לא מדווח בישראל, לפחות שכאן יהייה כתוב..

    • מאת יוני אשפר‏:

      מה שיצא אחרי דו"ח פאלמר זו הודעה ביוזמה עצמאית של חמישה בעלי תפקידים במוסדות של האו"ם שעוסקים בזכויות אדם, אבל זה לא היה דו"ח ולא במינוי רשמי של גורם כלשהו באו"ם.

    • מאת עמיש גל‏:

      אתה מדבר על הודעה לציבור, על חוות דעת של פולליטיקאים מתנגדי ישראל. אין ערך להודעתם משום שאין לה מעמד משפטי או מוסדי.

      הדין הימי הבינ"ל ברור וידוע מזה י100 שנים. הים הוא מרחב פטוח ללא ריבונות לאומית (להוציא את המים הטריטוריאליים), ולכן כל מדינה מתגוננת רשאים להגן על עצמה מאוייביה גם במים הבינ"ל. הרי לא יתכן שזכות זו תישמר רק לצד אחד, האוייב. לא ברור למה חתרני השמאל לא טורחים לקרוא את החוק.

  2. מאת סמולני1‏:

    עדיין, עם כל המועקה שבמצבם של אזרחי עזה,
    עזה נשלטת ע"י החמאס – זוהי ריבונות של גוף עויין, אויב במלוא מובן המילה.
    ירי טילים הוא פשוט האמצעי הנגיש לו כרגע, אבל אם יוכל, וכשיוכל, ישתמש באמצעים קשים בהרבה.
    מעבר חופשי לגדה הוא פשוט לא מתקבל על הדעת מבחינה בטחונית.
    אילו עזה הייתה בשליטה מלאה של הרשות (מציאות דמיונית כיום), אזי עזה והגדה היו מטופלות כיחידה אחת. כרגע זה ברור, שמעבר חופשי יאפשר להפוך את הגדה לעזה, ולא להיפך.

    מצור על גוף עויין, אויב שהכריז מלחמה, הוא בהחלט חוקי, כפי שמדינות ערב כופות חרם על ישראל (לפחות חלקן הגדול), ואילו יכלו, היו כופות מצור.
    (מצד שני, אילו יכלו לכפות מצור, כבר היו כובשות את ישראל ומחריבות אותה….).

    מצבם העגום של העזתיים שוחרי השלום והחיים בהחלט בעייתי, כפי שמצבם של אזרחים כאלו במדינות ערב אחרות – ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לאפשר חיים רגילים לעזתים שוחרי שלום תוך הפקרה חסרת אחריות שתוביל להרוגים רבים של הביטחון.
    אם לזה יקרא "ענישה קולקטיבית", הרי שזהו המצב.

    • מאת Admin‏:

      לא מדובר על מעבר חופשי. חוקית, לישראל מותר לעשות בדיקות ביטחוניות לאנשים ולסחורות ולמנוע את המעבר שלהם במקרה של איום. העניין הוא, שלא מדובר בתאוריה אלא במה שכבר קורה בפועל. כל חודש יש כמעט 3000 יציאות של פלסטינים מעזה לתוך ישראל דרך מעבר ארז. יש עכשיו גם כמה משאיות שעוברות מעזה לישראל כל יום דרך מעבר כרם שלום, עם סחורות שימשיכו לשיווק באירופה דרך נמל אשדוד או נתב"ג. אז יש דרכים לאפשר תנועה ולשמור על הביטחון גם היום. השאלה היא, למשל, למה לא נותנים לחלק מאותן סחורות שכבר עוברות את כל הבדיקות האפשריות להימכר גם בגדה? התשובה לזה היא "מדיניות הבידול", שיש לה, כמו שכתב פה למטה ארז, סיבות מדיניות ולאו דוקא ביטחוניות. האם היא השיגה את היעדים שלה? כן, אם הם היו לחזק את חמאס ולבודד אותנו.

      • מאת עמיש גל‏:

        אתה צודק. חוקית, לישראל מותר לעשות בדיקות ביטחוניות לאנשים ולסחורות ולמנוע את המעבר שלהם במקרה של איום. אבל גם מותר לה לסגור טוטלית את גבולה עם עזה ולהניח לעזתים להוציא ולהכניס סחורות ממצרים. ישראל מספקת לעזה חלק של החשמל והמים, והיא יכולה לעצור את הסיוע הזה, מאחר שעזה היא ישות אוייבת אלימה. העובדה שיראל ממשיכה לסייע לעזה כלכלית היא רק מפחד של דעת הקהל העולמית העויינת את ישראל. אבל כל מדינה אחרת במערב היתה מפסיקה את הסיוע הכלכלי למדינת אוייב שפועל יומית נגדה.

  3. מאת ארז רביב‏:

    נו, באמת …
    במקום השישי: "הסגר האזרחי הוסר. נשארו רק הגבלות מסיבות ביטחוניות"
    ההגבלות הן גם מסיבות פוליטיות – לרסן את ההתעצמות של שלטון החמאס.
    הטענה "זה לא עובד" קשה מאוד להוכחה. ברור שהסרת ההגבלות תשרת את שלטון החמאס.

    במקום החמישי: "אנחנו נותנים להם כסף, חשמל ומים"
    אז אנחנו מוכרים דלק (לא חשמל) ומים. הם יכולים לקנות דלק או גז גם ממצרים. דווקא עניין הכסף יותר מעניין – התעקשות ישראל לשמור על השקל כמטבע של עזה משקפת רצון להמשיך שליטה למרות ההתנתקות. כספי המיסים זה לא העניין, אלא תחזוק הבנקאות העזתית בשקלים דווקא.

    במקום הרביעי והשלישי: "פאלמר קבע שהסגר חוקי", "שמצרים תדאג להם"
    יש לראות בעזה טריטוריה מורדת, בעקבות ההפיכה של חמאס ב2007 והיא מצדיקה את הסגר, לפחות עד אשר תמסר עזה לניהול הרשות הפלסתינית. הניתוק בין הגדה לעזה, הוא מחיר ההפיכה הצבאית. גם אני, אזרח ישראל הדמוקרטית סופג את ההשלכות הבינלאומיות המוטלות על ישראל, בגלל מדיניות ממשלתי. בינתיים, יש ויכוח לגיטימי מה צריך להיות רף המינימום המתחייב מבחינה אנושית ואילו פגיעות הן לגיטימיות כתגובה על מדיניות שלטון חמאס.

    במקום השני: "התנתקנו מעזה והם ירו קסאמים"
    הסגר אינו רק בטחוני, הוא גם פוליטי. הנסיון לא לראות באורחות חייהם של תושבי עזה סוגייה פוליטית הוא מוזר ביותר. בעוד שמחאס משמיד באלימות את סדרי השלטון הקודמים של הרשות הפלסתינית, ישראל אמורה להיות מחויבת לרווחתם של תושבי עזה ??? הרי יש לכך דרך פוליטית פשוטה מאוד – חמאס יכיר בישראל, יסיים את האיבה וישראל תכיר בשלטונו, ובקשר עם הגדה. חמאס גם יכול לנהוג פוליטית אחרת – לא להכיר בישראל, בשום גבולות, ובכך לשמר את הסכסוך ע"ח תושבי עזה. הנסיון לטעון לסוגיה הומניטרית, מבלי לשרטט את המסגרת הפוליטית שאמורה ליישם את ההומניזם הוא נסיון שלא יצלח, והישענות על מדינת ישראל בלבד אינה מספקת כדי לספק זכויות בסיסיות לפלסתינים.

    ובמקום הראשון: "הם הצביעו חמאס"
    כל עוד הם הצביעו חמאס, ישראל התלבטה לגבי המהלכים הפוליטיים הרלוונטיים. משלב ההפיכה הצבאית הפכה עזה לטריטוריה שאוכלוסיה כמעט חסרי זכויות לחלוטין. מדובר בעניין מסובך מאוד – כדי להגן על אזרחים משלטון צבאי דרושה התערבות צבאית מאסיבית מבחוץ – כמו בלוב, ביוגוסלביה, או כמו שנדרש בסומליה ובדארפור. מצד שני, שלטון חמאס ברצועה זוכה לתמיכה לא מועטה של אוכלוסייה, צבא ישראלי לא ייחשב לכח משחרר, ואין אף גורם אחר שמוכן להתעמת צבאית עם חמאס, אפילו כדי לשחרר את האוכלוסייה משלטון הטרור שלו. הדרישה מישראל להקל עם תושבי עזה באופנים שיעמיקו את האחיזה של שלטון הטרור של חמאס עליהם אינה דרישה מוסרית במיוחד, וגם הפוליטיקה שלה אינה חכמה.

    מסגרת הויכוח הרלוונטית היא עד כמה ישראל עושה שימוש מוגזם בכוחה, באופנים שפוגעים גם תושבי עזה וגם במדינת ישראל – ולתבוע נסיגה מעמדות אלו. מצד שני, להכיר בכך שיש עימות ולא להכיר בזכותה של ישראל להתעמת – בטחונית, כלכלית, פוליטית – זו עמדה שאין לקבל בשום אופן.

    • מאת יוני אשפר‏:

      – "ברור שהסרת ההגבלות תשרת את שלטון החמאס".
      דוקא נראה שיש קונצנסוס רחב בקרב מומחים ופרשנים שההגבלות שהוטלו על תנועה אזרחית מאז 2007 פגעו פגיעה אנושה במגזר הפרטי, בתעשיינים ובחקלאים של עזה, ובמקביל ביססו את השליטה של שלטון החמאס על הכלכלה, ובעיקר על "כלכלת המנהרות". יש בבלוג הזה פוסט מלפני כמה חודשים שנקרא "יותר מיינסטרים ממיינסטרים" שבו יש כמה קישורים לפרשנות כזו מצד אנשים בולטים. אחד מהם, ראש הממשלה נתניהו, קבע כבר מזמן שה"סגר האזרחי" פוגע ב"סגר הביטחוני", ולכן יש להסיר אותו. אז בויכוח על מי נפגע יותר מהסגר האזרחי, ישראל או חמאס, ומי ירויח יותר מהסרה מלאה שלו, העמדה שאתה מציג כאן היא דוקא הנפוצה פחות, ובטח לא מובנת מאליה.

      – "אז אנחנו מוכרים דלק (לא חשמל) ומים. "
      אנחנו דוקא כן מוכרים את החשמל, וכמעט שלא מוכרים דלקים. הדלק והסולר נכנסים לרצועה ממצרים דרך המנהרות. מישראל נכנס בעיקר גז בישול, וגם הוא לא במתנה.

      – "יש לראות בעזה טריטוריה מורדת, בעקבות ההפיכה של חמאס ב2007 והיא מצדיקה את הסגר, לפחות עד אשר תמסר עזה לניהול הרשות הפלסתינית."
      מצדיקה איך, משפטית? ואיזה סגר, ביטחוני או אזרחי? אף אחד כאן, וגם המשפט הבינלאומי, לא טוען שאסור לישראל לפעול למניעת הברחת אמצעי לחימה ולסיכול של פעולות אלימות מצד ארגונים פלסטינים בעזה. הטענה, שאיתה נראה שאתה מסכים, היא שהמרכיבים האזרחיים בסגר מוטלים כדי להשיג יעדים מדיניים כלשהם. אתה גם טוען שזה לגיטימי להעניש אזרח על פעולות הממשלה, אפילו אם הוא בחר בה – זו טענה עקרונית שיש לה משמעויות לא פשוטות כשאתה הופך אותה לכל מיני כיוונים.

      – "הנסיון לטעון לסוגיה הומניטרית, מבלי לשרטט את המסגרת הפוליטית שאמורה ליישם את ההומניזם הוא נסיון שלא יצלח, והישענות על מדינת ישראל בלבד אינה מספקת כדי לספק זכויות בסיסיות לפלסתינים."
      קודם כל, אתה צודק. צריכה להיות מסגרת מדינית רב-צדדית שתאפשר חופש תנועה גם במציאות המורכבת הנוכחית (זו הקריאה של 'גישה' כבר הרבה זמן). אבל בעיניי זה לא נכון להסתכל על הגבלות התנועה כסוגיה הומניטרית. הבעיה בעזה היא מניעת האפשרות לפיתוח כלכלי אמיתי, ופיתוח כלכלי של עזה הוא, גם לשיטת מערכת הביטחון והממשלה, אינטרס ביטחוני ומדיני של ישראל. מותר כמובן לחשוב אחרת, אבל אז הויכוח שלך הוא לא רק עם ארגוני זכויות אדם אלא עם העמדה הדומיננטית כיום בישראל.

      עם הפסקה האחרונה שלך אני מסכים.

  4. פינגבאק: עוד טעויות נפוצות על עזה – המהדורה הבינלאומית | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

  5. פינגבאק: אילו מבטים יכלו להרוג | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *