טור אישי: זה הזמן להשקיע בדמוקרטיה

יוני אשפר

די קל להשיג את עצמאות הדמוקרטיה הישראלית, אם מוכנים להוציא את הארנקים. צילום: stock.xchg

די קל להשיג את עצמאות הדמוקרטיה הישראלית, אם מוכנים להוציא את הארנקים. צילום: stock.xchg

מאמרו של רועי צ'יקי ארד, "היתרון שבחוק העמותות" (12.12), מצטרף לשורה של מאמרים שפורסמו לאחרונה (כמו זה וזה) ומבקרים את שני הצדדים בוויכוח על המימון הזר של עמותות שמאל וארגוני זכויות אדם. מצד אחד, אומרת הביקורת, התלות הפיננסית בממשלות אירופאיות הפכה את הארגונים לבזבזניים ומנותקים, ובכך הם חוטאים לתפקידם החשוב. אבל, מדגישים המבקרים, כל ניסיון לחסום את המימון באמצעות חקיקה מהווה סכנה לדמוקרטיה.

את העמדה הזו, שנדמה שישראלים ליברלים רבים שותפים לה, אפשר לתמצת בשלושה לאווים: לא תהיה כאן דמוקרטיה בלי ארגונים כאלה, זה לא בריא לה שהם ממומנים על ידי ממשלות זרות, אבל אני בטח לא אממן אותם.

אם תצמח תועלת כלשהי מהפולמוס סביב חוק העמותות היא שהליברל הישראלי הממוצע ייזכר שדמוקרטיה עולה כסף. הוא אולי ישאל את עצמו איך זה שהוא תורם כל כך בקלות לעמותות צדקה, לחולים ולפרויקטים חברתיים, אבל אף פעם לא שלף את כרטיס האשראי למען התארגנות פוליטית שהוא הזדהה אתה, למועמד מבטיח בפריימריז, למכון מחקר שסיפק לו מידע מעניין, או לארגון זכויות אדם שעושה לדעתו עבודה ראויה ומקצועית.

וכאן טמון האבסורד. האזרח משלם המיסים תורם בקלות רבה יותר מכספו למטרות שבאופן עקרוני נמצאות תחת אחריות המדינה, אבל מתקשה לתרום למטרות שלא יכולות להיות ממומנות בכספי המדינה. הרי ברור לו שגופים שמטרתם לבקר את התנהלות מוסדות המדינה, ולעיתים אף לטעון כנגדה בבתי משפט, לא יכולים לקבל ממנה כסף.

כך קרה שישראל, למרות שהיא מדינה עצמאית עם כלכלה מפותחת, עדיין מזכירה יותר מדינה מתפתחת בכל מה שקשור למימון ארגוני החברה האזרחית. כמו במדינות מתפתחות, הכסף הרב שזורם מחו"ל לארגונים לא ממשלתיים מקל על הממשלה כאן להתייחס לכל ביקורת כלפיה כהתערבות חיצונית. כמו באותן מדינות, גם כאן שאלת המימון מסייעת להפוך בהדרגה דמוקרטיה וזכויות אדם למילים נרדפות לאימפריאליזם ואינטרסים זרים.

קל להשאיר את מימון הפוליטיקה החוץ-פרלמנטרית – ה"ימנית" וה"שמאלנית" – לממשלות ידידותיות ואילי הון זרים, ואז להתלונן שהשיח הציבורי בישראל מושפע יותר מדי מהאינטרסים שלהם. קל להגיד שחקיקה היא לא הפתרון לבעיה בלי להודות שהפתרון נמצא אצל כולנו בכיס, תרתי משמע. כי גם די קל להשיג את עצמאות הדמוקרטיה הישראלית, אם מוכנים להוציא את הארנקים.

את אותה עצמאות נשיג אם מהיום, כל פעם שניתקל בידיעה על ארגון, עמותה, מפלגה, או איש ציבור שמתחרים בשמנו בכבוד בזירה הציבורית, נשקיע בהם. לכל אחד מהם יש אתר שקל למצוא באינטרנט, עם פרטים כיצד ניתן לתמוך בו כספית. רבים מהם, אם לא כולם, יעדיפו להיתמך על ידי הציבור שאליו הם משתייכים ושלטובתו, לתפישתם, הם פועלים. תמיכה כזו גם תבטיח דיאלוג מוצלח יותר בין הארגונים למשקיעים שלהם, כאן בישראל.

להשקעה, בניגוד לתרומה, יש החזר ישיר. ההחזר להשקעות הללו יהיה דמוקרטיה חוץ-פרלמנטרית תוססת שמרכיביה מופעלים על ידי הציבור, למען הציבור ובמימון הציבור. מי מהמבקרים שחושב שלא תיתכן דמוקרטיה בלי חברה אזרחית עצמאית, ושמימון זר שלה הוא לא בריא, חייב להכיר בכך שלא יצוץ מקור מימון אחר פרט לו עצמו, כפי יכולתו. צדק חברתי אפשר לדרוש מהממשלה, אבל עצמאות החברה האזרחית תלויה בעיקר בנו, האזרחים.

הכותב הוא מנהל המחלקה הציבורית בארגון 'גישה'

מעוניינים לתרום לגישה? לחצו כאן

פורסם בקטגוריה זכויות אדם, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות על טור אישי: זה הזמן להשקיע בדמוקרטיה

  1. מאת איתמר‏:

    מסכים עם כל מילה. אבל מה לעשות שהרגילו את כולנו שפוליטיקה זה מלוכלך, ושלתרום לארוחת חג ליהודים עניים זה מצווה? המאמר נכון ומעניין, צריך להציף את הנושא הזה עד כמה שניתן.

  2. מאת אודי‏:

    זה בהחלט חומר למחשבה.
    עם זאת, יש כאן היתממות מסויימת. מצד אחד, ברור לגמרי שבמסגרת המקארתיזם שהולך ומתפתח כאן, אם וכאשר יתחילו העמותות למצוא מימון מבית, יתחילו לרדוף את מי שמממן אותן בתוך הארץ. הרי לא הסוגיה הדמוקרטית היא שמעסיקה את מחוקקי החוקים האלה, אלא נסיון למחוק את הביקורת עליהם ולמוטט את הגופים האלה. מצד שני, לרבים מאוד מאיתנו פשוט אין כסף למטרות האלה, כפי שאין לנו להרבה דברים אחרים. זה נעשה נכון במיוחד כשתקופה ארוכה דואגת הממשלה להעשיר את העשירים על חשבון שאר החברה.

  3. מאת יוני אשפר‏:

    אודי, אתה צודק שאלה שמנסים לשתק ולהשתיק ארגוני שמאל וזכויות אדם ימשיכו לנסות לעשות את זה בלי קשר למקורות המימון שלהם. השאיפה לכך שרוב המימון לפעילויות בזירה הציבורית הישראלית יגיע ממקורות מקומיים לא באה כדי לרצות את המקארתיסטים למיניהם או למצוא חן בעיניהם. ואני מסכים אתך לחלוטין לגבי העובדה שלרובנו אין כסף לתרום גם למטרות שמאוד חשובות בעינינו. אבל יש מספיק שיש להם. צריך לזכור שפעילות משפטית וציבורית דורשת תקציב נמוך בהרבה ממתן מסיוע חומרי לנזקקים. התקציב של ארגוני זכויות אדם ישראלים הוא בערך עשירית, אם לא פחות, מהתקציב של ארגונים כמו "לתת".

  4. פינגבאק: העושים בזכויות האדם קרדום לחפור בו. « קרוא וכתוב

  5. פינגבאק: העושים בזכויות האדם קרדום לחפור בו « קרוא וכתוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *