רהיטים, תפוחי אדמה ועגבניות שרי: שלושה סיפורי יצוא

עלייתם ונפילתם של רהיטי עזה

וודאח בסיסו, סוחר רהיטים גדול שמתגורר בעזה, זכה להזדמנות נדירה. הוא יכול היה להיות הראשון שמייצא רהיטים אל מחוץ לעזה מאז שנת 2007. אלא שההזדמנות הגיעה ונעלמה. זמן קצר לפני שייצוא הרהיטים לצ'כיה אמור היה להתחיל, מפעל הרהיטים של בסיסו נשרף עד היסוד. ועדת חקירה בודקת כעת את הסיבה לשריפה.

הטרגדיה של בסיסו היא גם הטרגדיה של עזה, שכן הוא היה הסוחר היחיד שהצליח להביא הזמנה מחו"ל כדי לייצא רהיטים מהרצועה. כל יצוא הרהיטים מהרצועה הסתמך על סוחר אחד. מפעל רהיטים אחד נשרף, ואין יצוא רהיטים מהרצועה.

לא לחינם מדובר היה בסוחר אחד. יצוא הרהיטים לצ'כיה, שבמערכת הביטחון התהדרו בו, אינו פיתרון מוצלח עבור היצרנים ברצועה, שהגדה המערבית וישראל תמיד היו השווקים המסורתיים שלהם. יצרני הרהיטים בעזה לא מייצרים ריהוט להרכבה, שניתן לשלוח למרחקים ארוכים, אלא פריטים מורכבים שיש להעמיס על משאיות. הובלת הרהיטים לאירופה תאלץ אותם לבצע שינויים ניכרים באופן הייצור, שעולים כסף ודורשים ידע וזמן. כל זאת עבור יצוא שמתקשה להיות רווחי, בהתחשב במחירי התובלה ובתחרות הבינלאומית. בתנאים אלה, קשה לראות כיצד יצליח היצוא לצ'כיה – אם ימצא לבסיסו תחליף – לגרום לשיפור ממשי בכלכלת הרצועה, שזקוקה נואשות לייצוא על מנת לשוב ולהתפתח.

סיפורם הנוגה של תפוחי האדמה

התובלה, כרגיל, היא המפתח. צילום: stock.xchg

כיצד מתירים יצוא מבלי לאפשר אותו? מטילים עליו מגבלות שהופכות אותו לבלתי כדאי. נא להכיר: יצוא תפוחי אדמה לירדן, הייצוא שלא היה. באופן עקרוני, המתפ"ש מתיר יצוא תפוחי אדמה לירדן ולמקומות אחרים, כל עוד הן אינן ישראל והגדה המערבית. כלומר, כל עוד יענו מספר דרישות קטנות: תפוחי האדמה יועברו בארגזים סגורים ובמשאיות אטומות, שבהם ניתן להוביל 8 טונות תוצרת (בניגוד ל-20 טונות תוצרת במשאית רגילה).

התובלה, כרגיל, היא המפתח. הדרישות הישראליות הגדילו את עלות התובלה לירדן עד כדי כך שהמיזם כולו בוטל. אז כן, רשמית מותר לפלסטינים לייצא תפוחי אדמה לירדן, כמו שמותר להם לייצא רהיטים לאירופה. רשמית. משרד החוץ הודיע בעבר כי "עתה על הפלסטינים לפתח את השווקים שלהם בחו"ל". ישראל, למרבה הצער, לא מקלה עליהם את העבודה.

העגבנייה שראתה יותר מדי

בעבר: רוב הייצוא – לגדה וישראל
רק כדי לקבל מעט פרספקטיבה, כדאי לראות את נתוני היצוא מעזה בשנת 2007, לפני הסגר. בשנה זו 57 אחוזים מהייצוא היה חקלאי, ומתוכו פחות מ- 15 אחוזים הועברו לאירופה. עשרה אחוזים מהייצוא היו פירות הדר שנמכרו בגדה ובישראל ו-32 אחוזים היו סוגי ירקות אחרים שהועברו אף הם לישראל ולגדה.

אז מה נותר? יצוא חקלאי לאירופה. קשה להתרגש מאוד מהייצוא הזה. ראשית, הייצוא מוגבל לעונת החורף בלבד. לא תראו בו ירקות ופירות קיציים וכמובן שאין מה לדבר על תוצרת שאינה חקלאית. גם הכמויות זעומות. ב-2005, לפני הסגר, יוצאו מהרצועה 904 טון עגבניות שרי, למעלה מפי 5 מהכמות שכוללת תכנית הייצוא לעונה זו. מניסיון העבר, ספק אם אפילו היא תצא לפועל במלואה.

מדוע האירופאים מגלים לפתע עניין כזה בעגבניות השרי של עזה? הסיפור האמיתי מתחבא באותיות הקטנות – הייצוא החקלאי מעזה הוא פרויקט שממומן על ידי ממשלת הולנד. כיצד יצוא יכול להיות ממומן? התשובה פשוטה – הוא אינו רווחי. מדובר בפרויקט משותף של ממשלת הולנד והפלסטינים, שאמור לסייע בשיקום כלכלת הרצועה. במלים אחרות, גם משלוחי הירקות והפרחים לאירופה – קטנים וצנועים ככל שיהיו – דומים יותר לפרויקט הומניטרי מלייצוא של ממש.

אז מה היה לנו? יצוא רהיטים שקם ונופל על פי מזלו של סוחר אחד, יצוא לירדן שהפך בלתי רווחי במחי כמה מגבלות ויצוא חקלאי לאירופה שרווחיותו כה מוטלת בספק עד שהוא דורש מימון חיצוני. כך נראה הייצוא מעזה. זה הייצוא שאמור לענות על צרכיהם של למעלה מ-1.6 מיליון איש.

פורסם בקטגוריה יצוא מעזה, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על רהיטים, תפוחי אדמה ועגבניות שרי: שלושה סיפורי יצוא

  1. פינגבאק: זה היצוא, טמבל | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *