ארוחת חג, עזה בצד – די עם הפוליטיקה

מאת: שרי בשי, מנכ”ל גישה

"את יודעת על מה אני לא סולחת?" שואלת חמותו של בן דודי. "על מה שהם עשו בעזה אחרי שיצאנו".
"סבתא, בלי פוליטיקה, בבקשה," אומר בנו של בן דודי, המפייס המשפחתי. "ראש השנה".
"לא, אני רוצה שתקשיבי," היא אומרת, וממשיכה לכוון את דבריה אלי, "נתנו להם כל הזדמנות. פינינו הכל. הם יכלו לעשות שם חיים נהדרים. ומה עשו? הרסו את הכל וירו עלינו רקטות".

אשתו של בן דודי קוראת לנו לשולחן, עמוס תבשילים ומקושט בקערות רימונים ובפרחים. הפרחים מגיעים מהמשתלה של בן דודי, הרימונים – לכבוד ראש השנה. בלי פוליטיקה.

חמותו של בן דודי אינה היחידה שממנה שמעתי ש"יצאנו מהרצועה ובתמורה ירו עלינו טילים". כך שומעים מפובליציסטים, פרשנים צבאיים וכן, גם בארוחות חג. בבסיס הנרטיב הזה עומד עיקרון מוסרי אינטואיטיבי כמעט: שליטה שווה אחריות. לכן אם מדינת ישראל ויתרה על שליטה על עזה, היא נפטרת מכל אחריות כלפי עזה והתושבים שלה,על אחת כמה וכמה אם נורים משם טילים לעבר יישובים אזרחיים. בין מדינת ישראל לקבוצות חמושים בעזה מתנהלת לחימה, ולא צריך להיות מומחה למשפט הבינלאומי כדי לדעת שבמלחמה החובות כלפי אזרחים הן מינימליות – אסור לפגוע בהם בכוונה או באופן לא מידתי וצריך לאפשר אספקה הומניטרית, אבל לא הרבה יותר מכך.

כנגד העמדה הזו כתבנו, עו"ד תמר פלדמן ואני, את "מדד השליטה", נייר העמדה החדש של "גישה". הניתוח המשפטי שלנו מתבסס על אותו עקרון יסוד ששליטה שווה אחריות, אך הטענה שלנו היא שגם אחרי ההתנתקות, למרות שמידת שליטתה של ישראל בעזה קטנה, היא מוסיפה לשלוט בהיבטים עיקריים מהחיים ברצועה. לפיכך, לא ניתן להגיד שהסתיים הכיבוש, גם אם אפשר להצביע על נסיגה זוחלת של הכוח הכובש. לכן גם מידת האחריות של ישראל כלפי האוכלוסייה בעזה נמצאת הרבה מעל אותו מינימום הומניטרי. השליטה של ישראל במעבר אנשים וסחורות אל רצועת עזה וממנה היא בעצם שליטה באפשרות של תושבי עזה לשגשג – ולעניות דעתנו, לא רק שחובה על ישראל לאפשר שגשוג זה, אלא גם כדאי לה.

המסגרת שמוצעת ב"מדד השליטה" מאפשרת חלוקה הגיונית של האחריות על רצועת עזה בין הגורמים השונים שמפעילים כיום שליטה עליה. אנו מאמינות שהבנת המצב המורכב בעזה הכרחית לדיון שקול, שמבוסס על עובדות, ושיש בו כדי לסייע ליצור מדיניות הוגנת, ששומרת על זכויותיהם של תושבי עזה ונותנת מענה לצרכי הביטחון של מדינת ישראל. עזה לא הולכת לשום מקום. מדיניותה של ישראל כלפי הרצועה ממשיכה להיות חלק מסדר היום הפוליטי, והדיונים עליה ממשיכים להתגנב לדפי העיתון ולארוחות החג. לאחר כל שנות הסגר על הרצועה, אנו מאמינות שהגיעה העת לשקול מדיניות חדשה.

לתקציר נייר העמדה »
לקריאת נייר העמדה המלא »
לעמוד הפייסבוק שלנו »
לחשבון הטוויטר שלנו »

פורסם בקטגוריה מדד השליטה, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *