גם שר הביטחון אומר: זה מטורף לא למחזר

לכבוד חודש הרמדאן חתם שר הביטחון, אהוד ברק, על שורת מחוות לפלסטינים ברצועת עזה. למרות שבמבט ראשון המחוות הללו משמחות מאוד, פרספקטיבה רחבה יותר מגלה שמדובר, על פי רוב, במחוות ממוחזרות.

חמם מחדש והגש

דוגמא? אחת מהמחוות המדוברות היא שינוי כתובתם של למעלה מ-1,900 תושבי הגדה, שרשומים כמתגוררים מעזה. בגדה מתגוררים כיום כ-35 אלף פלסטינים שרשומים כתושבי הרצועה. חלקם אינם עוזבים את בתיהם ואת השכונות שבהן הם מתגוררים מחשש שישראל תגרשם לרצועה. שינוי כתובתם במרשם האוכלוסין יכול לשנות את חייהם מן הקצה אל הקצה.

מה הבעיה? ובכן, בפברואר השנה הבטיח ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשנות את המען של 5,000 פלסטינים. עד לאחרונה ישראל שינתה את כתובתם של 298 איש בלבד, והשאר חיכו בסבלנות שהבטחותיו של ראש הממשלה יקוימו. עתה מסתבר כי אותם "למעלה מ-1,900 איש" הם חלק מהמכסה המקורית בת ה-5,000 איש. עד כה שינתה ישראל את כתובתם של 2,254 איש בלבד, פחות ממחצית הכמות שהובטחה בפברואר. במלים אחרות, קח שאריות ממחווה שהתקררה מפברואר, חמם, והגש מחדש באוגוסט.

מחווה נוספת שישראל הכריזה עליה היא פתיחת מעבר כרם שלום לייצוא של טקסטיל, ריהוט ותוצרת חקלאית, לרבות תפוחי אדמה. אך מתברר ששיווק מוצרים אלו יתבצע במדינות ערביות או אירופאיות, ולא בישראל או בגדה המערבית, הנחשבות לשווקים המסורתיים של הסוחרים מעזה. גם אם נניח שאירופה ומדינות ערב הן אפיקי ייצוא בעלי סיכוי להיות רווחיים (מה שמוטל בספק רב), ישראל לא פירטה לכמה משאיות סחורה היא תאפשר לצאת והאם היתר הייצוא ימשך גם לאחר שיסתיים הרמדאן. וכאמור, מלבד שאלות אלו, כדאי לזכור כי זו אינה הפעם הראשונה שמכריזים על הקלות ביצוא.

למרות שהממשלה הודיעה שוב ושוב כי היא תקל על הוצאת סחורות – בדצמבר, פברואר ואפריל – הייצוא מהרצועה רק דעך. בין נובמבר 2010 למאי השנה אישרה ישראל רק ל-2 וחצי משאיות בממוצע לצאת מהרצועה בכל יום, ומה-12 במאי לא יצאה מהרצועה אף משאית. הבטחות לחוד ומציאות לחוד.

יש חדש?

מעבר ארז בין עזה וישראל. צילום: רל"א

מעבר ארז בין עזה וישראל. צילום: רל"א

יש גם כמה מרכיבים חדשים במחוות הרמדאן. למשל ההבטחה להגדיל את מספר הסוחרים שיוכלו להיכנס לישראל ולגדה, גם כאן, מבלי לציין מספרים מדויקים. ראוי לציין כי לפני האינתיפאדה השנייה, בין יולי לספטמבר 2000, נמנו למעלה מחצי מיליון יציאות של עובדים פלסטינים לישראל בממוצע מדי חודש. כיום מעבר ארז חסום כמעט לחלוטין למעבר אנשים, למעט עבור סוחרים גדולים ומקרים הומניטאריים דחופים. סוחרים קטנים למשל, אינם מקבלים אישורי יציאה מהרצועה, למרות חיוניותם לפיתוח הכלכלה והחברה האזרחית.

ישראל הודיעה גם על כוונה להעביר שלושה מיליון מטרים מעוקבים של מים לרצועה בשנה, בניסיון לשפר את הכמות והאיכות של מי השתייה באזור. היא רק שכחה לציין שלא מדובר בהעברה על בסיס טוב לב אלא במכירת המים. יתרה מכך, מכירת המים מתעכבת בשל משא ומתן על המחיר. בה בעת, מאחר ש-95 אחוזים מהמים בעזה אינם ראויים לשתיה, תוספת של מי שתייה נקיים יכולה לשפר את המצב ברצועה. עתה נותר רק לראות האם המים אכן ימכרו.

בעיה דומה נוגעת גם למחווה האחרונה שעליה הצהירה ישראל – הכנסת חומרי בניה עבור 10 מפעלים פרטיים בעזה, תחת השגחת הקהילה הבינלאומית. גם כאן לא ברור מה הכמות שישראל תאשר להכניס לרצועה, אלו חומרים יוכנסו ואלו מפעלים יקבלו אותם. למרות שמתחילת 2011 אכן חלה עליה בכמות חומרי הבנייה שאושר להכניסם, הכמות הממשית שמוכנסת עדיין קטנה באופן ניכר מהדרוש (כ- 10% מהצורך), ומיועדת רק לפרויקטים המאושרים על ידי הרשות והנמצאים תחת פיקוח של ארגונים בינלאומיים.

מחוות הן דבר יפה וחשוב, אבל אפשר לקוות שהפעם הן יוצאו אל הפועל במלואן ולא יישארו בגדר הבטחות לא ממומשות שמחכות להיות ממוחזרות בסבב המחוות הבא.

פורסם בקטגוריה שינויי מען, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *