עשר סיבות מדוע לפתוח את מעבר רפיח זה לא מספיק

בלי חשיבות לסדר, אנו מפרטים כמה מהסיבות לכך שפתיחתו של מעבר רפיח – בפני עצמה משמעותית וחיובית – אינה עונה על כל צרכי התנועה של רצועת עזה ואינה יכולה לשמש כנקודת הגישה היחידה של הרצועה, כמו שהציעו פוליטיקאים וכותבי מאמרים בישראל בשבועות האחרונים. למעט ארבעה ימים בשבוע שעבר בהם היה המעבר סגור מסיבות לא צפויות, מעבר האנשים דרכו מתנהל באופן רציף אך עדיין מוגבל.

  1. המעבר דרך רפיח אינו עונה על הצרכים: מצרים הודיעה שתפעיל את המעבר ששה ימים בשבוע, בשעות העבודה המקובלות, אולם עולה הרושם שאין בכך די: בימים האחרונים הצליחו בין 400 ל-450 אנשים לנוע דרך המעבר כל יום מעזה למצרים, בהשוואה לממוצע של 660 נוסעים ליום בין נובמבר 2005 ליוני 2006. לפי רשות המעברים הפלסטינית, 10,000 איש ממתינים כעת לצאת את עזה דרך רפיח.
  2. מצב בלתי יציב: כאמור, סגירת המעבר הפתאומית בסוף השבוע שעבר מצביעה על כך שהמצב בשני צדי רפיח נותר בלתי יציב. לכן לא ברור אם המעבר יישאר פתוח, ובאיזו מידה.
  3. מעבר רפיח אינו מוביל לגדה המערבית: מגבלות קשות עדיין מוטלות על תנועת אנשים וסחורות בין עזה לגדה המערבית – בעיה שרפיח אינו יכול לפתור, משום שהן סחורות והן מחזיקי תעודות זהות של עזה אינם מורשים להכנס לגדה דרך המסלול של מצרים-ירדן. הגדה המערבית ורצועת עזה נכללות באותה מעטפת מכס, ומוכרות, גם בידי ישראל, כיחידה טריטוריאלית אחת. גם אחרי ארבע שנים של סגר הדוק הן עדיין חולקות כלכלה אחת, מערכת חינוך אחת, מערכת בריאות אחת ואינספור קשרים משפחתיים וחברתיים.

    מעבר רפיח, יוני 2011. תמונות: מוחמד עזאיזה, גישה

  4. יצוא אינו מתאפשר, גם לא דרך רפיח: היצוא מעזה עדיין נתון למגבלות חמורות (כשתי משאיות ביום, אשר האחרונות בהן עזבו ב-12 למאי 2011, בהשוואה ליעד של 400 משאיות ביום לפי הסכם המעברים) וכרגע אינו מתבצע כלל דרך רפיח. הדבר פוגע במגזר התעשייה ברצועה, אשר נהג למכור או לייצא מוצרים לישראל, לגדה המערבית ולחו"ל. לפני הסגר, רוב ה"ייצוא" מעזה נמכר בישראל ובגדה המערבית.
  5. חומרי בנייה אינם נכנסים דרך רפיח: ישראל מתירה להכניס חומרי בנייה לרצועה רק דרך מעבר כרם שלום שבין עזה לישראל. גם הם מורשים רק עבור פרויקטים שאושרו בידי הרשות הפלסטינית, מבוצעים בידי ארגונים בינלאומיים ונתונים להליכים ביורוקרטיים ממושכים ביותר. מאז ינואר 2011 נכנסה מדי חודש עבור פרויקטים אלה כעשירית מכמות חומרי הבנייה שנכנסה מדי חודש בשנים שלפני יוני 2007. נכון לעכשיו, רשויות מצרים לא מסרו אם או מתי הן יתירו מעבר חומרי בניין דרך רפיח.
  6. ייבוא סחורות אינו מתבצע דרך רפיח: מוצרי ייבוא שנרכשו בידי המגזר הפרטי ברצועה נכנסים לעזה מישראל דרך מעבר כרם שלום. גם אם המצרים יחליטו לאפשר הכנסת סחורות דרך רפיח (דבר שהם לא הודיעו שבכוונתם לעשות), המעבר והדרכים שסביבו אינם מותאמים למעבר כמויות גדולות של סחורות, בקנה המידה שמכתיבים הצרכים ברצועה.
  7. סיוע הומניטרי אינו נכנס דרך רפיח באופן סדיר:סיוע נכנס לעזה רק דרך מעבר כרם שלום שבין עזה לישראל. גם לגבי משלוחי סיוע הומניטרי, רשויות מצרים לא מסרו אם או מתי הם יתירו את המעבר לתוך הרצועה.

    מעבר רפיח, יוני 2011. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה

  8. חולים לא תמיד מסוגלים לנסוע בדרך הארוכה לבתי החולים במצרים ובכלל, בתי החולים במזרח ירושלים ובגדה המערבית, שהם חלק ממערכת הבריאות הפלסטינית, יועדו לשרת את כל תושבי הטריטוריה הפלסטינית, כולל תושבי עזה.
  9. מחקרים מוכיחים זאת: הגבלות תנועה במעברים שבין ישראל לעזה (בכרם שלום עבור סחורות, ובארז עבור אנשים) מוסיפות לפגוע ברווחת חייהם של תושבי הרצועה. אתמול פרסם UNRWA מחקר שמציג שיעורים גבוהים של אבטלה ברצועה וסוכנויות הסיוע דיווחולאחרונה כיצד המגבלות המוטלות על הכנסת חומרי בניין פוגעות בראש ובראשונה בפעילות שלהן, ודרכן גם בתושבי עזה.

    מעבר רפיח, יוני 2011. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה

  10. רפיח אינו מוביל לגדה המערבית: רגע, לא אמרנו את זה כבר? טוב, אנחנו חוזרים ואומרים זאת, מפני שזה מאוד, מאוד חשוב.

יש גם את הדעה שלפיה הדיון על מעבר רפיח לא רלוונטי לישראל כי מאז ההתנתקות היא לא נושאת שום אחריות כלפי תושבי עזה. אם זו דעתך, בשבילך הכנו את הסרטון הזה.

פורסם בקטגוריה מעבר אנשים מעזה, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות על עשר סיבות מדוע לפתוח את מעבר רפיח זה לא מספיק

  1. מאת יאן ליאור‏:

    תודה רבה על המידע הזה, נורא עזר לי!

  2. פינגבאק: המצעד: שש טעויות נפוצות על עזה לשנת 2011 | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

  3. מאת עמיש גל‏:

    מרגע שנסוגונו מעזה הטלנו על הפלסטינים את האחריות עליה. להזכירכם, כל עוד הפת"ח שלט לא היה סגר ימי והמעברים היו פתוחים. מרגע שהחמאס נבחר כחוק החל הארגון במימוש מדיניות להשמיד את ישראל. אומנם הארגון הזה חלש ביחס לצה"ל, אבל העקרון קובע. ישות שהדוגלת בהשמדת ישראל ראויה ליחס אלים הולם. התחמשות החמאס בנשק משוכלל יותר אילץ את ישראל לסגור את המעברים, מלבד שניים בהם בוצע פיקוח של כל הסחורות הנכנסות לעזה. במקביל, לא הוטל עוצר ימי, אלא נכון יותר לומר שצה"ל הכריז שהוא יבדוק כל אוניה בשטה לעזה שאין בה נשק. ישראל נסוגה לעזה והשאירה את העזתים להחליט על קיומם. הם בחרו במלחמה, ולכן עזה במצב מלחמה עם ישראל. במקרה כזה אין ישראל חייבת כלל לספק לאוייביה מים, חשמל ומעבר סחורות. אלא שיראל לפנים משורת הדין ממשיכה לספק לעזה את הדברים האלה, בתקווה שהעזתים לא ינצלו זאת לרעה. ראוי היה שמאז שיצאנו מעזה נתנתק ממנה כליל – נסגור את הגבול למעבר כלשהו, ננתק את עזה מהמים והחשמל הישראליים וניתן להם להתמודד עם ההפקה החלופית דרך מצרים. אין שום מקום שמדינת אוייב תזכה לסיוע מהמדינה הנתקפת.

  4. פינגבאק: יצוא מעזה: שאלות נפוצות | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

  5. פינגבאק: בקשה צנועה מנועם חומסקי | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *