יותר מיינסטרים ממיינסטרים

גישה לא לבד. בשנה האחרונה הלכו וגברו בתקשורת הישראלית קולות שקוראים להסרת הסגר מעל רצועת עזה. הדוברים – ובראשם ראש הממשלה, נתניהו – מייצגים טווח רחב של דעות בציבור הישראלי.

דן מרגלית, עפר שלח, ועמוס הראל כותבים שהסגר פוגע במעמדה הבינלאומי של ישראל, שהוא "מרושע", ואף "אווילי וחסר תועלת". לדעת פרופ' שלמה אבינרי ניתן ליצור הסכמה רחבה בישראל לתכנית שתכלול את הסרת הסגר. השר דן מרידור אמר לפני שבועיים שהסגר על הרצועה לא יעזור להחלשת החמאס או להחזרת גלעד שליט. גם עמי איילון – ראש השב"כ לשעבר שהיה חבר בקבינט המדיני-בטחוני ב-2007 – צוטט בכתבה כאומר שהלחץ מעולם לא נועד להצליח, ויושם מתוך חוסר מחשבה. באותה כתבה ניתן למצוא גם קריאה להסרה מיידית של הסגר מפרופ' אברהם סלע, מומחה לחמאס.

מכיוון אחר, אהוד יערי ואייל עופר אמנם לא קוראים לסיום מדיניות הסגר, אבל מתארים היטב את ממדי כישלונה. הם מראים איך לאורך שנות הסגר, ארגון החמאס טיפח אימפריה כלכלית בעוד שבקרב האוכלוסייה החריפה האבטלה והעמיק העוני.

אורי אבנרי קורא לפתוח את המעברים ולהקים נמלי ים ואויר בעזה, ואילו צבי בראל מנבא שאם ישראל לא תסיר את המגבלות ביוזמתה, הדבר יוכתב לה בידי כוחות בינלאומיים במסגרת הכרתם הצפויה במדינה פלסטינית. מי אמר שאין קונצנזוס על הצורך בהסרת הסגר?

וראש הממשלה? לפי נתניהו, הסגר הוסר כבר ביוני 2010, והוא אפילו התגאה שהדבר פגע בתעמולת החמאס. בראיון שנתן באותה תקופה אמר נתניהו ש"לקראת המשט וגם לאחר המשט היה מקום פשוט להסיר (את הסגר)". לקראת המשט הנוסף שצפוי, ראוי שנתניהו באמת פשוט יסיר את שלוש ההגבלות הגורפות שנותרו בתוקף – ייבוא חומרי בניין, ייצוא, ותנועת אנשים בין עזה לגדה.

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *