עניין של חומרי בניין

בתחילת השבוע שעבר הודיע דובר צה"ל על "תנופת בנייה" ברצועת עזה, לאחר שמתאם פעולות הממשלה בשטחים אישר 121 פרויקטים הממומנים על ידי ארגונים בינלאומיים. על פי הידיעה, בעקבות אישור זה כלכלת עזה "צפויה להשתפר ולקבל זריקת עידוד".

זה צעד חיובי, אך יש לזכור שלא מדובר באישור חדש. הפרויקטים האלה כבר אושרו במהלך השנה האחרונה. עלות הפרויקטים שאושרו מהווה 20% בלבד מהתקציב המיועד לפרויקטים מתוכננים של UNDP ו- UNRWA ברצועת עזה.

פרויקט הבניה של אונר"א בחאן יוניס, אוקטובר 2010. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה
פרויקט הבניה של אונר"א בחאן יוניס, אוקטובר 2010. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה

אך מעבר להכרזות החוזרות על אישור אותם פרויקטים, בנייתם של אלו נעשית בקצב איטי מאחר שישראל מפעילה מעבר אחד בלבד לרצועה – כרם שלום – דרכו מוכנסות כלל הסחורות, באופן שלא משאיר די מקום לחומרי בניין. הכמות החודשית הממוצעת של חומרי בניין (ברזל, מלט וחצץ) שישראל אפשרה להכניס לרצועה בין אוקטובר 2010 לפברואר 2011 עמדה על כ- 20,000 טון, שמהווים כ- 7.6% מהכמות החודשית הממוצעת (264,000 טון) שהוכנסה לעזה לפני הטלת הסגר, בין ינואר למאי 2007.

במערכת הביטחון הודו שהמחסור בחומרי בניין פוגע בשיקום הרצועה אך טענו שהסיבה להגבלות הישראליות על הכנסתם לרצועה היא שחמאס יכול להשתמש בהם לצרכים צבאיים, כגון בניית מוצבים וציפוי מנהרות. לכן ישראל מפעילה מערכת בירוקרטית מסורבלת, שבין היתר דורשת מהארגונים הבינלאומיים תיעוד וליווי חומרי הבניין המיועדים להם, כאילו מדובר במשלוחים של אורניום מועשר.

אבל השיטה הזו לא באמת מספקת לישראל שליטה על הכנסת חומרי בניין לרצועה והשימוש בהם. לפי דו"ח של האו"ם, בין אוקטובר 2010 לפברואר 2011 הועברו בכל חודש כ- 98,000 טון של ברזל, מלט וחצץ דרך המנהרות ללא פיקוח של ישראל –פי חמש מהכמות שהוכנסה דרך המעברים באותה תקופה.

מעבר לחוסר היעילות של ההגבלות הישראליות למנוע מחמאס אספקה של חומרי בניין, המספר הזה ממחיש עד כמה גדול הביקוש לחומרי בניין ברצועה לעומת ההיצע המוגבל שמאפשרת ישראל להכניס דרך המעברים. הכמעט-מונופול שמעניקה מדיניות ישראל לתעשיית המנהרות על ייבוא חומרי בניין יכול לאפשר לממשלה המקומית להיות פעילה הרבה יותר מארגונים בינלאומיים בבניית מבנים חיוניים, בין היתר בגלל שמדיניות ארגונים אלה לא מאפשרת להם להשתמש בחומרים שמועברים במנהרות.

תושבי עזה שבתיהם נהרסו במהלך "עופרת יצוקה" בונים את בתיהם מחדש באמצעות סיוע של עמותות בעולם הערבי. חומרי הבנייה הוכנסו מהמנהרות, דצמבר 2010. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה
תושבי עזה שבתיהם נהרסו במהלך "עופרת יצוקה" בונים את בתיהם מחדש באמצעות סיוע של עמותות בעולם הערבי. חומרי הבנייה הוכנסו מהמנהרות, דצמבר 2010. צילום: מוחמד עזאיזה, גישה

כלכלת עזה צמחה ב- 15% בשנה האחרונה, אך התוצר המקומי הגולמי עדיין קטן ב- 20% מגודלו ב- 2005. כפי שמצוין בדו"ח של קרן המטבע הבינלאומית שיצא לקראת פגישת המדינות התורמות לרשות ביום רביעי הקרוב, אחד הצעדים הדרושים להתאוששות משמעותית של הכלכלה הוא הסרת המגבלות הנוגעות לסקטור הפרטי, כגון האיסור על הכנסת חומרי בניין.

אפשר להניח שבחלק מחומרי הבניין שמוכנסים מהמנהרות נעשה שימוש צבאי כפי שאפשר להניח שנעשה גם בחלק מהתשתיות האזרחיות ובמוצרים בסיסיים אחרים. ועדיין, ישראל לא מגדירה חשמל, מחשבים או טלפונים כמוצרים דו-שימושיים ומאפשרת להכניסם לרצועה. האם מניעת הכנסת חומרי בניין למגזר הפרטי ועיכוב בניית מבנים חיוניים, ללא כל השפעה על יכולת החמאס להשיג חומרי בניין, היא באמת עניין הכרחי?

פורסם בקטגוריה תשתיות בעזה, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על עניין של חומרי בניין

  1. פינגבאק: עניין של חומרי בניין | דבר המערכת

  2. פינגבאק: משבר דיור מסוג אחר | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *