נערי החצץ

ביום שבת, 22 למאי 2010, נורה חסן בן ה- 17 ברגלו במקום שהיה אזור התעשייה ארז בצפון רצועת עזה:

"אספתי חצץ עם העובדים האחרים כשאחד מהחיילים הישראלים במגדל השמירה ירה ירייה שפגעה בי ברגל הימנית. נפלתי מיד והרגשתי כאב חזק. כולם החלו לברוח, חוץ מצעיר אחד שלא הכרתי, שבא ושניסה לעזור לי, אבל הוא לא יכול היה להרים אותי". בינתיים, החיילים המשיכו לירות והנער שהגיע לעזור לחסן נאלץ לברוח גם הוא. לבסוף, חסן פונה לבית החולים. "הרגל שלי היתה בגבס למשך חודשיים, והיום אני עדיין לא יכול ללכת היטב ומרגיש כאב בכל פעם שאני מזיז אותה. אני לא יודע מתי אהיה מסוגל ללכת שוב למרות שמשפחתי זקוקה לכסף, ולמרות שאין אלטרנטיבות אחרות".

חודש לאחר מכן, ב- 7 ליוני, נורה גם עוואד בן ה- 17 באותו המקום:

"בסביבות 9:30 בבוקר התכופפתי להרים חצץ כששמעתי ירייה. הכדור פגע בי בברך הימנית ונפלתי בכאב גדול. צעירים מסביבי החלו לרוץ לכל הכיוונים וראיתי את אחיי רצים אליי". עוואד התעלף, והתעורר מאוחר יותר בבית החולים. "מאז אותו היום אני סובל מחוסר תחושה ברגל ימין שלי ואינני יכול ללכת עליה כבעבר".

כשבועיים לאחר מכן, ב- 22 ליוני, נורה עבדאללה בן ה- 16 בזמן עבודה בהתנחלות הישראלית המפונה אלי סיני:

"זה היה באזור השעה 6 בבוקר. שמעתי ירייה שנורתה ממגדל השמירה הישראלי, נפלתי והרגשתי כאב. האחים שלי ובני הדודים רצו אליי ופינו אותי על העגלה. הקרסול שלי דימם והרגשתי שאני מאבד את התחושה בו". עבדאללה פונה לבית החולים, שם עבר ניתוח דחוף. "אני עדיין מרגיש כאב ברגל ימין ולא יודע אם אוכל ללכת באופן נורמלי שוב".

עדויות מטרידות אלה מובאות לאחרונה באתר של הסניף הפלסטיני של תנועת  Defence for Children International, הפועלת להגנה על זכויות ילדים בעולם. סיפורי שלושת הנערים מהווים דוגמא לתוצאות המצב הכלכלי הקשה ברצועה, הכופה על ילדים ונערים להסתכן ולעבוד כאוספי חצץ באזור גדר הגבול עם ישראל על מנת לתמוך במשפחותיהם. בנוסף, עדויות אלה ממחישות כיצד למרות ה"התנתקות", ישראל ממשיכה להטיל מגבלות על תנועה בתוך הרצועה. לפי הדיווחים של ארגונים בינלאומיים ההגבלות מיושמות באזורים המהווים כ- 17% מסך האדמות ברצועה. בנוסף, ההגבלות מיושמות מבלי ליידע את האוכלוסייה לגבי גבולות אזורים אלו ותנאי הגישה אליהם (מתוך דו"ח של האו"ם בנושא, לפיו בשבעת החודשים הראשונים של 2010 נהרגו שבעה תושבים ונפצעו 94 באזורי החיץ). רק השבוע דווח על ארבעה תושבים שנהרגו מירי הצבא באזור הגדר, ועל מספר פצועים.

מהעדויות עולה שצעירים רבים עובדים יום-יום באיסוף החצץ במקום שהיה אזור התעשייה ארז  ובהתנחלויות הישראליות המפונות בסביבה. מעבר לכך, לפי עדויותיהם, ברגע שנורו הנערים לא עשו איזושהי פעולה שעלולה להיתפס כמסוכנת. מדוע, אם כך, ירו החיילים בנערים? האם כל מי שנורה אכן נחשד כמחבל או כמי שניסה להסתנן לישראל? על סמך אילו הוראות פתיחה באש פעלו החיילים?

ביקשנו את תגובת דובר צה"ל, אך זו טרם נתקבלה עד למועד פרסום פוסט זה.

מאז ההכרזה על ה"הקלות" בסגר על עזה מיוני 2010 אפשרה ישראל הכנסה של כ- 600 משאיות הנושאות חומרי בניין לעזה. מדובר בכ- 4% מהצורך השוטף בחומרי בניין. כל עוד תמשיך ישראל לאסור על הכנסת חומרי בנייה לרצועה ימשיך שוק החצץ לפעול, ולהוות אופציה מסוכנת עבור הנערים המבקשים לתרום למצב הכלכלי של משפחותיהם.

פורסם בקטגוריה תשתיות בעזה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *