עבור תעשייני עזה השוק מוצף והשווקים החיצוניים – חסומים

מה קורה לתעשייה כשהשוק המקומי נפתח למוצרי צריכה אך מעבר חומרי גלם וייצוא נותרים מוגבלים? מה שבטוח הוא שלא מתאפשרת התאוששות כלכלית.

החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני על ההקלות בסגר על רצועת עזה הותירה על כנו את האיסור הכמעט גורף על ייצוא מהרצועה. במקביל, חומרי גלם לתעשייה החלו לעבור רק בתחילת חודש יולי ולאור הקיבולת המוגבלת של המעברים, הם מועברים בטפטופים (בחודש יולי היוו 4% בלבד מכמות הסחורות שהועברה) זאת בזמן שפריטים מוגמרים מישראל מועברים לרצועה. שילובם של כל אלה לא מאפשר את התאוששותם הכלכלית של תעשיינים וסוחרים ברצועת עזה בפרט ושל הכלכלה בכלל, כפי שמעידים דבריו של ג'יהאד אבו דן, בן 22, נשוי ואב לשניים, אשר למשפחתו מפעל טקסטיל בצפון הרצועה, באזור בית להיא. אביו היה פועל טקסטיל אשר הקים מפעל המתפרש על פני שטח של 1500 מ"ר ומפרנס את כל המשפחה המורחבת. ג'יהאד מספר:

"ההקלות עליהן הכריזה ישראל לא רק שלא עזרו לנו, הן אף הזיקו. הייצוא עדיין אסור וזו בעיה, כי מעבר לכך שהשוק בעזה קטן מאוד, נכנסו הרבה בגדים מוכנים – מישראל ומסין. השוק בעזה הוצף במוצרים, יש הרבה היצע ופחות ביקוש, ובגלל התחרות הגבוהה אנחנו נאלצים להוריד מחירים. כל עוד אין ייצוא, קשה לעובדים בענף הביגוד והטקסטיל להרוויח ולייצר. לאחר שלוש שנים של סגר איבדנו את הקשרים שיצרנו בעבר עם לקוחות מישראל, והם פנו למקומות אחרים."

לפני הסגר עבדנו במלוא יכולת הייצור – ייצרנו מדי יום 2,000-3,000 פריטים. לא ייצרנו לשוק המקומי, כל הייצור שלנו היה מיועד לייצוא לישראל ולחו"ל. ייבאנו אז חומרי גלם דרך מעבר קרני, בין משאית למשאית וחצי 3 פעמים בשבוע. וייצאנו בין משאית למשאית וחצי של סחורה מדי יום, 2-3 פעמים בשבוע."

a1

b1מפעל חברת מוחמד אבו דן ושות'. כיום פועל המפעל רק ב-10% מיכולת הייצור שלו.

ממש לפני הסגר, קיבלנו הזמנה מלקוח ישראלי שביקש 100,000 פריטים בתוך שלושה חודשים. הספקנו לשלוח לו 30% מההזמנה אולם אז ישראל סגרה את המעברים וכל שאר הסחורות נשארו ברצועה – הוא לא הפיק תועלת מההזמנה וגם אנחנו לא. כיוון שהבגדים בשוק המקומי יותר זולים, נאלצנו להוריד מחירים כדי למכור את הסחורה והפסדנו כסף."

כיום אנחנו מעסיקים 25 פועלים, לעומת מאתיים לפני הסגר. אין הרבה עבודה, השוק בעזה קטן מאוד והרווחים מזעריים, אנחנו בעיקר מכסים את עלות הייצור, אבל אנחנו ממשיכים לפעול מתוך רצון לשמור על המפעל שאבא שלי הקים. לפני הסגר הרווחנו טוב מאוד ואחרי הסגר 'הפסדנו טוב מאוד'. מתוך 180 מכונות תפירה, אנחנו עובדים היום עם 20 מכונות. יותר ממחצית המכונות התקלקלו, בין היתר בגלל הזמן הרב במהלכו היו מושבתות. אנחנו מייצרים כיום כ-300 פריטים ליום, 10% מיכולת הייצור שלנו והייצור בפועל לפני הסגר. שעות רבות אין לנו חשמל, ובזמן הזה אנחנו לא עובדים. אנחנו מתאימים את סדר היום שלנו לפי אספקת החשמל – לפעמים עובדים מ-6 בבוקר עד אחת בצהריים, מפסיקים כיוון שאין חשמל, וחוזרים אחרי סיום הפסקת החשמל, למשל מעשר בלילה עד חמש בבוקר. יש לנו גנרטור גדול מאוד, אבל אנחנו לא משתמשים בו כי העלות שלו גבוהה – כ-30 שקל לשעה."

c1

d1

מפעל חברת מוחמד אבו דן ושות'. מתוך מאתיים עובדים לפני הסגר, כעת מועסקים רק 25, ורק 20 מכונות עובדות מתוך 180 בעבר.

ענף התפירה והטקסטיל בעזה  – נתונים כלליים

בשנת 2005, לפני הסגר, נאמד ערך הייצור של ענף התפירה והטקסטיל ברצועת עזה בכ-39 מיליון דולר, וכ-70% מהתוצרת נועדה לייצוא לישראל ולגדה המערבית. בשנת 2000 עבדו כ-37,000 אנשים בענף ואילו כיום מוערך מספר העובדים בכ- 1,500 איש. בעבר פעלו ברצועת עזה כ-600 חברות תפירה וטקסטיל, אולם ההערכה היא שכיום רק כ-10% מהן פעילות.

מקור: PalTrade ואיחוד תעשיית הטקסטיל

פורסם בקטגוריה יצוא מעזה, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על עבור תעשייני עזה השוק מוצף והשווקים החיצוניים – חסומים

  1. פינגבאק: המדריך לסגר על עזה | העוקץ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *