עדותו של נתניהו לגבי המשט לעזה: יחסי ציבור גוברים על זכויות אדם וביטחון

אפילו פרשנים מנוסים לא הצליחו שלא לבטא השבוע תדהמה נוכח העדות הטלויזיונית של בכירים ישראלים, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפני ועדת טירקל, שהופקדה על חקירת היירוט הצבאי מ-31 במאי של ספינות שהיו בדרכן לעזה. כמו שהצביע עיתון הארץ במאמר מערכת חריף, נתניהו הודה מייד שהחלטות ישראל לגבי הסחורות המותרות והאסורות למעבר לעזה לא התבססו על דאגה לרווחת האוכלוסיה ברצועה, כי אם לדמותה של ישראל בתקשורת הבינלאומית:

"למרות שלא היה משבר הומניטרי בעזה, החלטתי להקל בהדרגה על המגבלות ועל תנועת הסחורות במעברים היבשתיים. עשיתי זאת משום שבמהלך הזמן ובהדרגה הפכו מגבלות אלה לנטל מדיני והסברתי".

אם ההגבלות אכן היו, כטענת נתניהו, חיוניות ל"מניעת כניסת נשק ואמצעים תומכי לחימה לרצועה", הקלתן אך ורק במטרה לשפר את יחסי הציבור של ישראל הינה לכאורה חסרת אחריות. אם הן לא היו חיוניות לביטחון – מדוע הן הוטלו בכלל?

גם את טענתו הבאה של נתניהו מצאנו מתמיהה: "הגדלנו את מספר המשאיות הנכנסות לעזה בכ-30% בחמשת החודשים שקדמו למשט". לפי משרד החוץ הישראלי, בחמשת החודשים הראשונים של 2010 ישראל הפחיתה למעשה את מספר המשאיות המורשות לעבור לעזה ב-9%, ביחס ל-2009 (ראו את העמודים הראשון והאחרון של דוח משרד החוץ, אשר מראה שהממוצע החודשי של משאיות המורשות לעבור לעזה ב-2009 היה 2,576, בהשוואה ל-2,329 בלבד בחמשת החודשים הראשונים של 2010).

השינוי האמיתי במספר המשאיות המורשות לעבור לעזה בא רק אחרי אירוע המשט, כשישראל נדחקה להצדיק את מדיניותה, שחוסמת תנועה של אנשים וסחורות לעזה ומחוצה לה: בשבוע שעבר התירה ישראל לתושבי עזה לקבל 1,126 משאיות עמוסות סחורה – כ-45% מהצורך – בהשוואה ל-25% מהצורך לפני אירוע המשט.

ייצוא ותנועת אנשים, החיוניים לצורך שיקום כלכלי וחיים סדירים בעזה, עדיין אסורים. אולי הגבלות אלה אינן מהוות "נטל מדיני והסברתי" כבד מדי?

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *