שיפור של ממש או שינוי קל?

במאמר ב"הארץ" דווח אתמול שמתאם פעולות הממשלה בשטחים, תא"ל איתן דנגוט, מסר לרשות הפלסטינית שישראל תאפשר את הגדלת מספר המשאיות הנכנסות לרצועת עזה ב-50%. דנגוט טוען כי ישראל תאפשר בעתיד הקרוב כניסת 150 משאיות ביום דרך מעבר כרם שלום וכן מטען מקביל ל-120 משאיות ביום של תבואה, מזון לבעלי חיים וחצץ דרך המסוע במעבר קרני, ובסך הכול 270 משאיות ביום.

מספר זה אכן מהווה שיפור לעומת הממוצע הנוכחי של 138.5 משאיות ביום (מבוסס על 21 ימי פעילות בחודש וכולל משאיות סולר וגז דרך כרם שלום), אך הוא עדיין רחוק מלענות על צרכיהם של תושבי עזה. אפילו אם תכניתו של דנגוט תתממש, התוספת תגדיל את סך הסחורות הנכנסות ל-51% בלבד ממה שתושבי עזה זקוקים לו לצורך פעילות וסחר תקינים, לא כולל הדרישה הנוספת והמיידית לעשרות אלפי משאיות של חומרי בניין הדרושים לשיקום נזקי המלחמה.

תכניתו של דנגוט אף מניחה שיש דרישה ל-120 משאיות של תבואה, מספוא וחצץ המועברים באמצעות המסוע של מעבר קרני. לא ברור אם תושבי עזה אכן זקוקים לכמות כה גדולה של תבואה.

גם אם הייבוא יגדל, לא ברור אם הגידול בסחורות המותרות יכלול חומרי גלם לתעשייה וייצור, או אם יותר לייצא. במילים אחרות – ההגבלות ימשיכו לחול על סחורות שאין להם שום הקשר בטחוני נראה לעין, בהתאם למדיניות של פגיעה בכלכלת עזה והותרת תושביה תלויים בכספי צדקה. ובל נשכח שאנשים, 1.5 מיליון מהם, עדיין מנועים מלהיכנס לעזה או לצאת ממנה על מנת להגיע למקומות עבודה, השתלמויות, מוסדות חינוך, טיפול רפואי וביקור קרובי משפחה.

אולי כדאי שמישהו ישאל אותם אם הם מרגישים שהייתה הקלה בסגר.

פורסם בקטגוריה מעבר סחורות לעזה, פיתוח כלכלי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *