עזה בהקשר הנכון: מבט מקרוב על מספרי משרד החוץ

ביום שלישי, 25 במאי 2010, פירסם משרד החוץ הישראלי את עדכונו האחרון, בו טען שישראל תורמת לצרכים ההומניטריים ואפילו להתפתחות הכלכלית של רצועת עזה. מסר שונה עולה מהדו"ח הביקורתי של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומנטריים לגבי מגבלות הגישה לשטח הפלסטיני שפורסם ב-27 במאי.
בשבוע שעבר כתבנו על הפרדוקס שבמדיניות, אשר מטרותיה המוצהרות הן להוריד את האוכלוסייה האזרחית לרמת קיום מינימלית על ידי מניעת מעבר של סחורות מעבר לאלה אשר "חיוניות להישרדות" (אך לא לדרדרה אל מתחת לכך), במטרה להשיג רווח פוליטי, כשזו מלווה בהתהדרות בהומניטריות; השבוע, במשותף עם רופאים לזכויות אדם – ישראל, אנו מספקים פרטים נוספים.
סיוע הומניטרי בלבד, אשר בקושי מטפטף פנימה
  • מוצרי מזון והיגיינה מוסיפים להוות 76% מהסחורות שמורשות לעבור לעזה, למרות שהמעבר נשלל באופן שגרתי מפריטי מזון רבים, כולל שוקולד וחומץ. פריטי מזון שיכולים לשמש כמרכיבים לתעשיית המזון המקומית – כמו מרגרינה בדליים גדולים, או גלוקוז – אסורים במעבר. מוסדות החברה האזרחית, תשתיות חיוניות, מפעלים, בתי ספר ואפילו משקי בית – אינם יכולים לתפקד אך ורק על בסיס קמח, סוכר וסמרטוטי רצפה.
  • המספרים מראים שאכן טונות רבות של סיוע מועברות לרצועה. הללו מיועדות במיוחד ל-80% מתושבי עזה שתלויים באופן מוחלט בצדקה בשל התמוטטות הכלכלה. ייצוא למטרות מסחר הותר באופן חריג ומינימלי אך ורק עבור שווקי התותים והפרחים: 259 משאיות הותרו לעזוב את עזה בשלוש שנים – פחות ממה שתושבי עזה נהגו לייצא במשך ארבעה ימים לפני יוני 2001.
אבחנה רפואית שגויה: סיוע רפואי לפי משרד החוץ
  • משרד החוץ טוען שישראל מתירה מעבר לשטחה של "כל המקרים של טיפול רפואי מעזה, אלא אם המטופל ידוע כפעיל טרור". עם זאת, בשנה שעברה, למעלה מ-2,300 היתרי כניסה לטיפול רפואי נדחו או עוכבו בידי רשויות ישראל. סירובים אלה כללו מקרים רבים של חולים ש"איכות חייהם" נפגעה, בשל אבדן ראייה או גפיים למשל, ומטופלים שכניסתם נדחתה מבלי שנטענו נגדם טענות בטחוניות, אלא שהצבא טען שקיים חשש שהם ישארו בגדה המערבית אחרי הטיפול – ובכך יסכלו את המטרה הפוליטית של ישראל, להפריד בין עזה לגדה המערבית.
  • במהלך החודשיים הראשונים של 2010, רופאים לזכויות אדם הגישו מחדש בקשות כניסה לישראל של 23 מטופלים שנדחו בשל סיבות ביטחוניות. הודות להערכות מטעם רופאים מומחים ישראלים בכירים שצורפו לכל בקשה, שונתה ההחלטה בנוגע ל-10 מתוך 23 המקרים. עובדה זו מעלה שאלות קשות באשר לאיזונים שישראל טוענת שהיא עושה בין מצבו הרפואי של החולה לבין הסיכון הביטחוני שהמדינה טוענת שנשקף ממנו, כמו גם באשר להגדרת המדינה את המושג "סיכון ביטחוני".
  • ישראל טענה שחמאס מהווה לעתים קרובות מכשול למתן היתרים לטיפול רפואי. עם זאת, חמאס כמעט אינו מעורב בהליך ההיתרים, אשר נוצר במסגרת הסכמי אוסלו שנחתמו בין ישראל לבין אש"ף. במסגרת ההליך, חולים נדרשים לקבל הפנייה מרופאים בעזה, לבקש מימון כספי מהרשות הפלסטינית ברמאללה, ולהגיש מסמכים לוועדה הפלסטינית לעניינים אזרחיים בעזה, אשר מעבירה את הבקשה לצבא הישראלי במחסום ארז. הליך זה לוקח בממוצע שישה שבועות ומהווה נטל כבד על חולים ופצועים מעזה ועל משפחותיהם.
  • בעוד שלישראל זכות לערוך בדיקות ביטחוניות, היא לעתים קרובות מנצלת את המצב הפגיע של החולים באמצעות התניית הכניסה לטיפול רפואי בהשתתפות בחקירות שב"כ, התנייה שמנוגדת לדין הבינלאומי. במספר מקרים, זימן השב"כ חולים למחסום ארז לתחקורים והפעיל עליהם סחיטה, בכך שהתנה את יציאתם לטיפול רפואי במסירת מידע ובשיתוף פעולה עם עם השב"כ. במקרים אחדים, הגיע השב"כ לכדי שימוש בהליך הבקשה להיתר כדרך "לפתות" חולים פלסטינים להגיע למעבר ארז על מנת לעצור אותם: עם הגיעם למחסום ארז, חולים נאסרו מייד ונכלאו בבתי כלא ישראליים.
איור: מורן ברק, מקור: רופאים לזכויות אדם - ישראל

איור: מורן ברק, מקור: רופאים לזכויות אדם - ישראל

ומה לגבי העתיד: מניעת פיתוח, כפיית תלות
  • משרד החוץ מדווח שתיאום עם גורמים בינלאומיים לגבי מעבר חומרי בניין מתקיים באופן סדיר. OCHA, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים מדווח לעומת זאת שנדרשו תשעה חודשי דיון על מנת לקבל אישור מעבר לפריטים שנחוצים לסיום בנייתן של 151 יחידות דיור, אשר ערב הסגר ביוני 2007 הושלמה 85% מבנייתן. זוהי טיפה בים, שעלתה במאמצים רבים, נוכח 86,000 יחידות הדיור שנדרשות בעזה.
  • בדומה, אונר"א מדווח שכספי תרומות בשיעור של 109 מיליון דולר מוקפאים, בשל הגבלות מעבר של חומרי בנייה, המונעות הפעלה של 24 פרוייקטים של בנייה ותשתיות. אם ידרשו תשעה חודשים של דיון במועד ההתחלה של כל אחד מ-24 הפרוייקטים, נוכל לצפות ל-18 שנים של דיונים.
  • כתבנו בעבר על סירובה של ישראל להתיר מעבר של ספרים, כלי כתיבה, צעצועים וחומרים לימודיים אחרים ל-248,000 תלמידים בעזה, מעבר שהיא מתירה באופן חריג לתלמידים אחרים שלומדים בבתי הספר של אונר"א. אך אונר"א בעצמו, שבתי הספר שלו פועלים בשלוש משמרות על מנת להתמודד עם העומס, זקוק לבניית 100 בתי ספר על מנת לענות על הצרכים, בעוד ישראל מסרבת להתיר מעבר של חומרי בנייה. אפילו אם ישראל תיעתר להעביר חומרי בנייה – אם ידרשו תשעה חודשי דיון לבניית כל בית ספר, אונר"א יקבל את בתי הספר שלו אחרי 75 שנים, מועד בו התלמידים של היום יהיו בשנות השמונים לחייהם.

אנו שואבים עידוד מכך שדו"ח משרד החוץ מכיר בצורך לאפשר סיוע הומניטרי, תוך עידוד הפיתוח של כלכלה בריאה בעזה. אם ישראל באמת מעוניינת ביישום מדיניות כזו, עליה לפתוח את מעברי עזה לתנועת סחורות ואנשים, בכפוף רק לשיקולים ביטחוניים קונקרטיים, ולא לתמרונים פוליטיים.

פורסם בקטגוריה מעבר סחורות לעזה, פיתוח כלכלי, תשתיות בעזה, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *