משבר של פרופורציות

אחת השאלות העיקריות שמרחפת באוויר ביחס לאירועי השבוע היא, האם קיים משבר הומניטרי ברצועת עזה, או לא. האם ישראל מאפשרת את הכניסה של מספיק דברים?
למרות שניסינו במשך מספר שנים, כולל עתירה על פי חופש המידע, מעולם לא קיבלנו תשובה משביעת רצון לשאלה איך ישראל מודדת "משבר" או מפקחת על המצב ההומניטרי ברצועה, כשהיא מחליטה למה ולמי היא מאשרת להיכנס לעזה ולצאת ממנה. ובכל זאת, קשה לטעון שלפחות 80% תלות בתרומות, כלכלה לא פעילה, בין 90% ו-95% מים באקוויפרים שאינם בטוחה לשתייה, ותנועה המוגבלת לשיעור המינימלי אינם מהווים לכל הפחות – משבר של כבוד אנושי.
למרות שנראה שיש מספיק מזון ברצועה, מכיוון ש-76% מהפריטים שישראל מאשרת את העברתם הם מזון ומוצרי היגיינה, המכה הקשה לפעילות הכלכלית משמעה שרוב האנשים אינם מסוגלים להרשות לעצמם לקנות אותם. הערפל שמקיף את הקביעה אילו פריטים מותרים ואילו אסורים לכניסה מבלבל את כולנו, אבל ברור, כפי שניקולס קריסטוף כתב במאמר דעה שפורסם אתמול בעיתון ניו יורק טיימס, שהאיסור על הכנסת פריטים כמו נייר ושוקולד איננו קשור בביטחון. המומחה הישראלי לביטחון, תא"ל (במיל.) מאיר אלרן, נותן הערכה דומה בעיתון וושינגטון פוסט שפורסם היום.
השאלה שיש לשאול איננה רק האם קיים משבר, אלא האם ישראל רוצה להמשיך לעמוד מאחורי מדיניות שבאופן ברור איננה מקרבת את ישראל ליעדיה, איננה מביאה לה ביטחון, אלא רק גורמת נזק מכל כיוון שלא מסתכלים עליה.
פורסם בקטגוריה מעבר סחורות לעזה, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *