האם ישראל שכחה מה "הסיבה" לסגר על עזה?

בזמן שכלי התקשורת מדווחים על כל פרט בעיסקה האפשרית של חילופי השבויים בין ישראל וחמאס, נושא שקשור לכך מקבל פחות תשומת לב: האם שחרורו של החייל הישראלי השבוי, גלעד שליט, יוביל לפתיחת המעברים של עזה, מעברים הסגורים הרמטית מלבד למינימום של אנשים וסחורות? במאמרו בעיתון הארץ, טען עקיבא אלדר שדבר אחד לא בהכרח יוביל לדבר האחר:
"הוחלט כי עסקת שליט לא תביא לשינוי במדיניותה של ישראל ביחס להסגר על עזה ומניעת מעבר אנשים וסחורות בין עזה לגדה, לבד ממקרים הומניטריים ומוצרים חיוניים."
האומנם? באמת לא?
ישראל הצדיקה את הסגר בן שלוש וחצי השנים שהיא מטילה על מעבר רפיח ואת הסגר בן השנתיים וחצי שהיא מטילה על שאר מעברי הרצועה כ"סנקציות" אשר מיועדות להפעיל לחץ על שלטון חמאס, בעיקר כדי לשחרר את שליט. בעוד שגישה וארגוני זכויות אדם אחרים מתחו ביקורת על הסגר כענישה קולקטיבית בלתי חוקית – בלי קשר ל"מטרותיו" – גורמים רשמיים בישראל התעקשו שסגירת המעברים של עזה באופן כמעט הרמטי היא לא רק מותרת, היא גם אפקטיבית להשגת מטרות פוליטיות. העמדה השלטת בדיון פנימי מ-24 באוגוסט 2006 בקרב גורמי ביטחון בנוגע למעבר רפיח, אשר הובאה בדו"ח של גישה "כובשים מנותקים", הייתה שהם:
"מתנגדים לפתיחת המעבר [רפיח] אפילו לשעות ספורות כל עוד סוגיית החייל החטוף תישאר כפי שהיא."
ה"היגיון" של מדיניות זו היה להקשות על החיים ברצועת עזה במידה כזו שמיליון וחצי התושבים הלכודים בעזה "יפילו" באופן כלשהו את שלטון חמאס, או לפחות יפעילו עליו לחץ לקבל את דרישות ישראל.
נכון, הציבור הישראלי לא ממש האמין ביעילות המטרה הזו: סקר מ-2008, שנערך בידי גישה ורופאים לזכויות אדם – ישראל, מצא כי 78% מהישראלים היהודים האמינו שאין זה סביר שהסגר יוביל לשינוי הממשל בעזה, ו-83% האמינו שחמאס התחזק מאז הידוק הסגר ביוני 2007. סרטון שפורסם לאחרונה על ידי ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם השתמש באנימציה, על מנת להראות עד כמה מופרך הרעיון שסבלם של מיליון וחצי אנשים יכול איכשהו להיות "אפקטיבי" בהטלת לחץ על חמאס. קובעי מדיניות ישראלים מתעקשים שתושבי עזה יכולים "ללמוד לקח" באמצעות הסגר. האם הם באמת יכולים?
פורסם בקטגוריה מעבר אנשים לעזה, מעבר אנשים מעזה, מעבר סחורות לעזה, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.