הסיכון הטמון בנגינה לפי ישראל

לאחרונה התפרסמה תשובתו של סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, לשאילתה שהגיש ח"כ דב חנין ביולי האחרון בעניין איסור על העברת כלי נגינה לעזה. בתשובתו (המפתיעה) טען סגן השר כי: "על פי הנתונים שבידינו לא התקבלו כל בקשות להעברת כלי נגינה לרצועת עזה במהלך השנתיים האחרונות".

אולם, תהיותיו של ח"כ חנין לא היו מנותקות מהמציאות. הוא התבסס על ניסיונות של גופים שונים – פרטיים וארגוני סיוע בינ"ל, להעביר כלי נגינה לרצועת עזה בשנתיים האחרונות, כולם ניסיונות שכשלו.

סגן השר וילנאי מוסיף בתשובתו כי "קיימים מספר חומרים וסוגי סחורות האסורים בכניסה לרצועה עקב האפשרות שיסייעו בפעילות טרור או שכניסתם חורגת מהמדיניות" שהיא "מדיניות אזרחית הומניטארית מורחבת". הסוג הראשון של חומרים אסורים – שיש בהם שימוש אזרחי אולם גם יכולת לשמש לאמצעי לחימה – רשומים ברשימה פומבית. אולם הסוג השני של איסור – חומרים כגון כלי נגינה, שומשום וצעצועים, שחורגים מ"מדיניות אזרחית הומניטארית" אינם רשומים בשום מקום, משום שמדינת ישראל מסרבת לפרסם רשימה של דברים מותרים ומסרבת לפרסם רשימה של חומרים אסורים משום שאינם מספיק הומניטאריים.

השבוע, עתרה עמותת גישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת חוק חופש המידע, בתקווה לזכות במידה של שקיפות באשר לפרמטרים לפיהם מדינת ישראל מאפשרת או אוסרת על כניסתן של סחורות לרצועה. מי יודע? אולי לאחר שהמידע ייחשף, סגן השר יידע שכניסתם של כלי נגינה אסורה, וכולנו נבין מדוע.

פורסם בקטגוריה מעבר סחורות לעזה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות על הסיכון הטמון בנגינה לפי ישראל

  1. פינגבאק: Who’s Afraid of a Tambourine? « Anggia For Palestine

  2. פינגבאק: מי מפחד מתוף מרים? | Gaza Gateway | מידע ופרשנות על המעברים