להאיר את החג

רפיק מאליחה, מנהל פרויקטים בחברת ייצור החשמל של עזה (GPGC) נאנח לפני שהוא מתחיל להסביר מה המצב כיום בתחנת הכוח בעזה. נראה שהוא כבר עבר זאת יותר מדי פעמים.

מאליחה, בעל דוקטורט בהנדסת מכונות מ – Middle East Technical University בתורכיה, ממלא תפקידים שונים בתחום החשמל בעזה כבר למעלה מ – 14 שנה.

"במקור, תחנת הכוח בעזה תוכננה כך שתוכל לספק 140 מגה וואט של חשמל", הוא מסביר. "במהלך השנים בהן היא פועלת, המקסימום אליה הגיעה התחנה היה 118 מגה וואט. היה זה בשנת 2006, ממש סמוך לזמן בו הפציצה ישראל את תחנת הכוח והרסה את כל ששת השנאים". 

עם השנים, תוקן חלק מהנזק, אולם אז הופיעה בעיה נוספת: מאז נובמבר 2007 מגבילה ישראל את מעבר הסולר התעשייתי לרצועת עזה, סולר אשר מיועד בלעדית להפעלת תחנת הכוח ואשר ממומן על ידי האיחוד האירופי. כך, תחנת הכוח אשר להפעלתה נדרשים 3.5 מיליון ליטר בשבוע, נאלצת להתאים את עצמה לפעילות של 2.2 מיליון ליטר בשבוע – 63% מהכמות הנדרשת. המשמעות היא הפסקות חשמל של 6-8 שעות, ארבעה ימים בשבוע אותם חווים פלסטינים המתגוררים בעזה.

"לאורך כל חודש הרמדאן פעלנו אחרת", מסביר מאליחה, "כיוון שהיה מאוד חם ושעות השיא של הצריכה והמחסור היו בשעות הערב – בעיקר עקב הבישולים, השתמשנו ברזרבות של סולר תעשייתי שגרענו קודם כדי להקל במעט על המחסור אותו חשים האנשים".

מייד בתום החג, הוא מסביר, נאלצה תחנת הכוח לחזור לשגרה שבה הסולר התעשייתי מספיק לייצור 55-60 מגה וואט של חשמל בלבד.

"מה אני הכי צריך?", הוא חוזר בקול על השאלה ועונה מייד "אני צריך דלק. וגם חלקי חילוף. אין לנו אלטרנטיבות לכך".

איך הוא רואה את העתיד? "קשה להסתכל קדימה ולתכנן. גם אם יש לנו תוכנית, אנחנו לא יכולים לממש אותה בגלל ההגבלות. זה מצב מסובך. כרגע אנחנו רק מנסים להסתדר שבוע קדימה כל פעם".

 

פורסם בקטגוריה תשתיות בעזה, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.