המחסור בחשמל ברצועת עזה נמשך זה שנים רבות ונהיה חלק בלתי נפרד מהיומיום של תושביה; מהדברים הכי קטנים כמו הטענת מכשירי טלפון ניידים והפעלת מקררים בבתים, ועד לתפקוד ראוי של מערכות המים והביוב או הייצור של ענפי התעשייה ברצועה – שום דבר אינו מובן מאליו במציאות שבה אספקת החשמל הכוללת היא פחות מחצי מהביקוש. זה שנים שתושבי הרצועה נאלצים להתאים את חייהם ללוח הזמנים ההפכפך של שעות חיבור החשמל בביתם. בשעות הנתק, אלה שידם משגת נשענים על גנרטורים ביתיים למילוי צרכים בסיסיים.
בשנים האחרונות, אספקת החשמל בעזה מגיעה לרוב בסבבים של 8 שעות חיבור ואחריהן 8 שעות נתק, אך כשהביקוש לחשמל עולה, שעות החיבור יורדות בהתאם. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח ההשפעות של משבר האקלים והשינויים הקיצוניים בטמפרטורות. השנה, למשל, נרשמה עליה חדה מאוד, יחסית לשנים קודמות, בעומסי החום באיזור. נוכח הביקוש הרב לחשמל הנדרש להתמודדות עם עומסי החום, שעות החיבור בעזה ירדו לכ-6-5 שעות ברצף, ואחריהן שעות רבות יותר של נתק מבעבר.
החשמל בעזה כיום מגיע משני מקורות: 120 מגה וואט הנרכשים מישראל, ומגיעים בקווי חשמל ישירים לרצועה. עוד 75-65 מגה וואט מיוצרים על ידי שלוש טורבינות בתחנת הכוח היחידה שברצועה. הדלק הדרוש להפעלת תחנת הכוח ממומן על ידי קטאר, נרכש מישראל ונכנס לעזה דרך מעבר כרם שלום.
ב-31 ליולי, הודיעה רשות האנרגיה ומקורות הטבע בעזה כי קטאר תממן את עלות הפעלת הטורבינה הרביעית במהלך חודש אוגוסט. לפי דיווחים, הסכום שהקצתה קטאר (למעלה משלוש מיליון דולר) יספיק להפעלת הטורבינה הרביעית עד החמישי לספטמבר. בכך תגדל כמות החשמל המיוצרת על ידי תחנת הכוח לכ-95 מגה וואט, מה שיאפשר אספקה במתכונת של 8 שעות חיבור שאחריהן 8 שעות נתק. מצב זה עדיין רחוק מלספק אף את צרכיהם הבסיסיים של פלסטינים ברצועה, בה הביקוש בפועל מגיע ליותר מ-500 מגה וואט. התקופה האחרונה שבה הטורבינה הרביעית הופעלה באופן סדיר היתה בין השנים 2004 עד 2006, לפני שישראל הפציצה את תחנת הכוח.
בסוף יולי ובתחילת אוגוסט, התקיימו הפגנות במוקדים שונים ברחבי הרצועה במחאה על איכות החיים בעזה ובדרישה מהרשויות ברצועה לשפר את תנאי חייהם. אחת מהדרישות המרכזיות שהועלתה בהפגנות היתה למצוא פתרון למצוקת החשמל הקשה. על פי מרכז אל מיזאן לזכויות אדם, מפגינים נתקלו באלימות מצד הרשויות המקומיות, ודווח על מעצרים של מפגינים ושל עיתונאים שנכחו במקום.
שנים של הגבלות תנועה ודיכוי כלכלי, לצד גורמים נוספים, הביאו לכך שלתושבות ותושבי הרצועה אין את המינימום הנדרש לקיום בכבוד. בזמן שבו מדינות רבות ברחבי העולם נוקטות בצעדים להתמודדות עם משבר האקלים המתפתח, המחסור בחשמל והמדיניות הישראלית בנוגע לתנועת אנשים וסחורות מחריפים את מצוקת התושבים ומונעים, בין היתר, פיתוח של חוסן אקלימי ברצועה.