לציון יום זכויות האדם הבינלאומי, גישה מציג ניתוח מגדרי של משטר ההיתרים הישראלי בעזה. מנגנון ההיתרים מגולם במסמך בעל תוקף משפטי מחייב שמפיק מתאם פעולות הממשלה בשטחים: “סטטוס הרשאות“. הקריטריונים שבו, ועשרות הנהלים שנובעים ממנו, מכתיבים את האפשרויות המצומצמות, והבודדות, שבהן פלסטינים ופלסטיניות רשאים לבקש מישראל היתרים לנוע.
תושבות ותושבי רצועת עזה חיים שנים תחת הגבלות תנועה גורפות, שרירותיות, שישראל משיתה עליהם ופוגעות בזכויותיהם. ישראל שואפת למינימום של תנועה, במיוחד בין חלקי השטח הפלסטיני וישראל, במטרה לבודד את עזה ולהעמיק את הנתק בינה לבין הגדה המערבית. הפרסום החדש – אפליה כברירת מחדל – מראה כיצד סטטוס ההרשאות, המצמצם מראש את זכאות התושבים להיתרים, מתעלם מצרכיהן הייחודיים של נשים, מפלה אותן לרעה בפועל, ובכך מחריף עוד יותר את הפגיעה בזכויותיהן.
הדו”ח מתמקד במיוחד בשתי סוגיות:
- פגיעה בזכות לחיי משפחה: ישראל מאפשרת לפלסטיניות תושבות הגדה או ישראל, הנישאות לתושב עזה, לחיות עם בני זוגן רק ברצועה, ובכך כופה עליהן ניתוק ממשפחותיהן הגרעיניות. ביקורי קרובים מדרגה ראשונה מתאפשרים רק בנסיבות של חתונה, מוות או מחלה קשה. כדי שיוכלו להמשיך לגור עם המשפחות שהקימו ברצועה, ישראל מאלצת נשים שרשומות במרשם האוכלוסין כתושבות הגדה לוותר על תושבותן המוגנת שם – מעשה שעל פי החוק הבינלאומי נחשב ל”העברה בכפייה” ומוגדר כפשע מלחמה.
- פגיעה בזכויות לפרנסה ולהגשמה אישית או מקצועית: על פי הלמ”ס הפלסטיני, שיעור האבטלה בקרב נשים ברצועה עומד על 65%. הקריטריונים בסטטוס ההרשאות ליציאה מעזה לצרכי פרנסה, בהם הכשרה ופיתוח מקצועי, אינם מכירים בתחומים שבהם נשים עוסקות. הקריטריונים שמגדירים זכאות ל”היתרי סוחר” מדירים מלכתחילה את רוב הנשים העובדות בעזה, ואיסורים ממושכים על תנועת סחורות, בין היתר בכבודת יד ובדואר, עוד פוגעים באפשרויות המסחר של עסקים קטנים, בהם נשים נוטות לעבוד.
במרץ 2020 ישראל עוד החמירה את הסגר על עזה, בצעד שמוסגר כמאבק בהתפשטות נגיף הקורונה. התנועה, המעטה ממילא, במעבר ארז פסקה כמעט לחלוטין. בשנה הקרובה, שבה העולם כולו מקווה להשתחרר מחודשים של מגבלות תנועה, אסור לשוב למדיניות הדכאנית והמפלה שמתווה סטטוס הרשאות. על ישראל לעמוד בחובתה להגן על זכויות תושבי עזה, גברים ונשים, ולהסיר את הסגר.
לקריאה של אפליה כברירת מחדל, לחצו כאן.