מוחמד אל-עסאר, הבעלים של חברת “בטון אל-תאעאוון”, תומך בביטול “מנגנון שיקום עזה” (Gaza Reconstruction Mechanism) ורואה בו מנגנון “קלוקל, מושחת וזולל משאבים”. “גם כשאין עבודה”, הסביר לגישה, “עדיין צריך לשלם על מקום האחסון שאושר דרך המנגנון ועל כל מה שקשור בו: החשמל, התאורה, דמי תיקון, כבלים, ועוד”.

ביולי 2020, כשהיה בלי עבודה, עדיין שילם כ-10,000 שקלים שכירות על מחסן, מחיר שיכול היה לשלם כשהיו לו עבודה ופרויקטים. לאור המצב, ביקש אל-עסאר מבעלי המחסן להוריד את המחיר, והוא סירב. לדבריו, מעבר למחסן אחר יהיה קשה מאוד ואף מסוכן, מכיוון שצריך לעדכן את המנגנון במיקום המחסן החדש ולוודא שהוא עומד בתקני הבקרה, וכל טעות עלולה לגרום להשעייתו מהמנגנון.

מוחמד אל-עסאר. צילום: אמג’ד אלפיומי
מוחמד אל-עסאר. צילום: אמג’ד אלפיומי

לדברי אל-עסאר, זמן העבודה מוגבל לשעות העבודה של הפקחים, ועבודה מחוץ לשעות אלה עלולה להביא לרישום דו”ח תלונה ולגרום לתקיעת העבודה. “הבעיה בהערות ובדוחות של פקחי UNOPS היא שהם לא הוגנים”, אמר. “אפילו הערה אחת מאחד הפקחים עלולה לשבש פרויקט ארוך שנים, גם אם מדובר בטעות פשוטה וניתנת לתיקון, או רק בתוצאה של אי-הבנה. גם אם אתה מתקן את ה’טעות’, זה עדיין לא כזה פשוט לבטל את ההשעיה”.

אל-עסאר מציין כי “בנוסף לסרבול ולבזבזנות שכרוכים במנגנון, אתה גם יכול לקבל איסור ביטחוני מישראל בגלל הדברים הכי פשוטים, מה שמעכב את תהליכי הבנייה לתקופות ארוכות”. לדבריו, “מאז שמתאפשרת כניסת חומרי בניין ממצרים, המציאות שיצר המנגנון גורמת לאנשים להעדיף לא לעבוד עם המנגנון בכלל, אלא למצוא דרכים חלופיות להשגת החומרים הנחוצים לבנייה”.

למידע נוסף על מדיניות ישראל בנוגע לפריטים דו-שימושיים והמנגנון לשיקום עזה, לחצו כאן.