בימים אלה אנו מטפלים בפניות רבות מפלסטינים נוצרים ברצועת עזה, שבקשותיהם לצאת מעזה בחגים הנוצריים הקרבים לא קיבלו כל מענה או שהן סורבו בנימוק של “סירוב ביטחוני”. מצב זה לא מפתיע, מדי שנה אנו נתקלים בבעיות דומות בהן תושבים לא מקבלים מענה לבקשותיהם ל”היתרי חג” בשל מכסה צרה ושרירותית שקובעת ישראל, או בשל סירובים שרירותיים לבקשות. התנהלות זו מצד ישראל יוצרת, מדי שנה, מצב כאוטי שבו חלק מבני משפחה כן מקבלים היתר וחלק אחר לא, מה שגורם לפיצול משפחות בימי החג, או כופה על אנשים “לוותר” על יציאה מעזה כדי שלא להשאיר מאחור בני משפחה שלא קיבלו היתרים.
בשגרה, ישראל מתייחסת להקצאת היתרים לנוצרים בחגים כ”מחווה של רצון טוב”, זאת במקום להכיר בחובותיה לאפשר חופש תנועה בכפוף אך ורק לבדיקות פרטניות. התנהלותה מביאה לפגיעה בזכויות יסוד נוספות, ביניהן הזכויות לחופש פולחן ולחיי משפחה.
כמנהגנו בשנים קודמות, פנינו למתפ”ש כחודשיים לפני החגים בבקשה שיפרסם את החלטותיו לגבי הקצאת היתרים לחג המולד מבעוד מועד. זאת, כדי לאפשר לאנשים להיערך בהתאם ולערער על החלטות במקרה של סירובים. עו”ד מוריה פרידמן-שריר מ”גישה” התריעה בפנייה כי המכסה המצומצמת של 500 “היתרי חג” שישראל נוהגת להקצות לנוצרים מעזה (אוכלוסייה המונה כ-1,100 נוצרים בסך הכול) היא שרירותית, לא מידתית ולא מוצדקת. “בנות ובני הקהילה הקטנה מוכרים לכם היטב”, הדגישה עו”ד פרידמן-שריר, “שכן פעמיים בשנה, במועדים קבועים בחג הפסחא ובחג המולד, מוגשות אליכם בקשותיהם ליציאה מרצועת עזה לגדה המערבית וישראל, שם נמצאים המקומות הקדושים לנצרות, וכן, במקרים רבים, בני משפחה אשר זוהי להם הזדמנות נדירה להתראות עמם”. במענה לפנייתנו, שהתמהמה עד שלהי נובמבר, מסר מתפ”ש כי “גם השנה המכסה תעמוד על 500 היתרים”.
על פי נתוני הוועדה האזרחית הפלסטינית בעזה, אושרו עד כה כ-500 בקשות ל”היתרי חג” מתוך כ-780 בקשות שהוגשו. כלומר, גם בעונת החג הנוכחית נמנעת ממאות מתושבי עזה הנוצרים, אנשים, נשים וילדים, כל אפשרות לצאת מעזה לחגיגות בגדה ובישראל, בקרב משפחתם.
בתשובותיהן לכמה מהפניות שהגשנו בשם פלסטינים נוצריים מעזה שבקשותיהם להיתרים לא נענו כלל, או סורבו בנימוק “ביטחוני”, ציינו הרשויות הישראליות כי “לאור מיצוי המכסה, הבקשות הפרטניות שלא אושרו, נסגרו מטעם זה”. מענה זה מחזק את הסברה שבקשות רבות מסורבות שרירותית, כדרך להתאים את מספרי המבקשים למכסה צרה, שישראל מתעקשת להטיל ביודעה היטב שהיא לא עונה על הצרכים.
בעבר הצלחנו לא פעם לסייע לפלסטינים נוצרים מהרצועה לצאת מעזה בחגים הנוצריים, דרך מאבקינו הציבוריים והמשפטיים, לאחר שהרשויות הישראליות לא ענו כלל לבקשותיהם, או סירבו להן.
בשבוע שעבר הגשנו ארבע עתירות בשמם של פלסטינים ופלסטיניות נוצריים מהרצועה, אשר בקשותיהם לצאת מעזה בתקופת חג המולד הנוכחית סורבו בנימוק “ביטחוני” עלום. בין העותרים, בני זוג שקיבלו בעבר היתרים לצאת מעזה עם ילדיהם לחגיגות; בחג הפסחא האחרון עתרנו בשם בת הזוג מכיוון שישראל סירבה לבקשתה ונסוגה בה עקב עתירה שהגשנו. לקראת החג הנוכחי, נדהמו בני הזוג לגלות כי הבקשות שהגישו שניהם להיתרי החג, סורבו. עתירה שנייה הוגשה בשם אם ובנה; בקשתו של בן-הזוג, אביו של בנם, לצאת מעזה בתקופת החג הנוכחית אושרה, אך בקשותיהם של האם ובנה – סורבו. עתירה שלישית הוגשה בשם אב ושלוש בנותיו; רק בקשתה של אימן, בת זוגו, אושרה. העתירה הרביעית הוגשה בשמו של סטודנט למנהל עסקים, שבקשותיו להיתרי חג אושרו לא פחות מ-10 פעמים בעבר, אך בקשותיו לצאת מעזה בחג הפסחא הקודם ולרגל חג המולד הנוכחי – סורבו. כמו במקרים האחרים, בתשובה לפנייתנו לרשויות הישראליות בשמו, מסר המת”ק כי מכסת ההיתרים הישראלית “מוצתה”. כלומר, הרשויות הישראליות בוחרות, פעם אחר פעם, להטיל מניעות ביטחוניות שרירותיות על מבקשי היתרים, על לא עוול בכפם.
המדינה הגיעה לדיון, שהתקיים ב-15.12 בלא כל תימוך להחלטה להטיל מניעות ביטחוניות על העותרים וטענה ש”אין טעם לבחון אותן כי ממילא המכסה מולאה”. השופט הסתפק בכך. העתירות נדחו. המניעות ממשיכות להכתים את שם לקוחותינו בלי שיתאפשר להם להתגונן מפניהן.