בכל מחיר DESIGN DRAFT

מאז שכבשה את הגדה המערבית ואת רצועת עזה ב-1967, ישראל מנצלת הן את כוח העבודה הפלסטיני והן את המשאבים הטבעיים שבטריטוריה הפלסטינית. המשק הישראלי נסמך על עובדים פלסטינים, והכלכלה הפלסטינית, בעקבות עשורים של הכפפה לאינטרסים ישראליים, נסמכת על מקומות עבודה בישראל. 

בשנת 2000, בחודשים שלפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, כ-26 אלף תושבי עזה החזיקו בהיתרים לעבוד בישראל ובהתנחלויות ובכל חודש נרשמו כחצי מיליון יציאות של פועלים מעזה לישראל דרך מעבר ארז. עם תחילת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, ישראל צמצמה מאוד את מספר ההיתרים לפועלים פלסטינים מעזה וסגרה את מעבר ארז תכופות, ולפעמים באופן ממושך, גם במהלך השנים שלאחר מכן.

במרץ 2006, בתקופה שאחרי יישום תכנית ההתנתקות וכחודשיים אחרי שתנועת חמאס ניצחה ברוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, ישראל הטילה סגר במעבר ארז בחג הפורים וגם אחרי שהוסר, אסרה על כניסת פועלים מרצועת עזה לתחומה. בסוף שנת 2014, אחרי יותר משמונה שנים של איסור גורף, החלה ישראל לאפשר, באופן בלתי רשמי, יציאה מצומצמת של פועלים מעזה לתחומה תחת מכסת “היתרי סוחר” שהורחבה אחרי מלחמת “צוק איתן”. 

בשלהי 2021, כמה חודשים אחרי תום הלחימה במאי 2021 ובמקביל להסרה ההדרגתית של “סגר הקורונה” שאכפה ישראל במעבר ארז החל ממרץ 2020, הרשויות בישראל הוסיפו קריטריון ליציאה מעזה ל”צרכים כלכליים”, והחלו להתייחס בגלוי לעובדה שמרבית המחזיקים בהיתרים מסוג זה יוצאים מהרצועה כדי לעבוד בישראל כפועלים. גם מאז, מספר היציאות מעזה דרך מעבר ארז לצרכי פרנסה נותר נמוך משהיה בעבר, ורחוק מלספק את הצורך. 

עשורים של כיבוש והגבלות תנועה, שהודקו לכדי סגר ב-2007, כמו גם מתקפות צבאיות חוזרות ומדיניות הבידול שכופה ישראל כדי לנתק בין פלסטינים בעזה, בגדה המערבית ובישראל, פגעו אנושות בכלכלת הרצועה וממשיכים לדרדר את תנאי המחיה של תושביה. בהינתן המצב הכלכלי העגום, שיעורי האבטלה הגבוהים וממוצע שכר חודשי העומד על 1,464 שקלים בלבד, הכלכלה המקומית תלויה בגישה רציפה ומסודרת למקורות פרנסה מחוץ לעזה. 

מסמך זה מספק רקע היסטורי על תנועת פועלים בין עזה לישראל ומפרט את השלכות המדיניות הישראלית העכשווית בנושא. הוא מבוסס, בין היתר, על ראיונות עומק שערך ארגון “גישה” עם פועלים היוצאים מעזה להתפרנס בישראל, כמו גם על מעקב ממושך של תנועת אנשים במעבר ארז.

 

בכל מחיר DESIGN DRAFT

עד תחילת שנות התשעים, נשען המשק הישראלי על כניסת רבבות עובדי יום פלסטינים מעזה והגדה המערבית. כניסתם של עובדים פלסטינים לישראל החלה בסוף שנות השישים, עם כיבוש עזה והגדה, וב-1970 הוסדרה העסקתם בתחומה (החלטה ב/1 של ועדת השרים לענייני ביטחון 8.10.70). בשנות השבעים והשמונים, שליש מכלל המועסקים הפלסטינים עבדו בישראל, והכנסותיהם היוו כרבע מהתוצרת הלאומית הגולמית בעזה ובגדה המערבית. 

ב-1991, בשלהי האינתיפאדה הראשונה ומלחמת המפרץ, ישראל ביטלה את “היתר היציאה הכללי” שאפשר לפלסטינים לנוע באופן חופשי יחסית והחלה לדרוש היתרים פרטניים למבקשים לנוע בין הגדה המערבית, עזה וישראל. מפרוץ האינתיפאדה השנייה בסוף 2000, ישראל צמצמה משמעותית את מספר ההיתרים לפועלים פלסטינים. בשנת 2004, התקבלה החלטת הממשלה “תוכנית ההתנתקות המתוקנת” ובה נכתב, בין היתר, כי “מדינת ישראל שואפת להקטין, עד להפסקה מוחלטת, את מספר העובדים הפלסטינים הנכנסים למדינת ישראל”. החל מפורים 2006, כאמור, אסרה ישראל באופן גורף על כניסת פועלים מעזה לשטחיה. 

אחרי המתקפה הצבאית הנרחבת על עזה ב-2014, בכירים בישראל החלו להתייחס לכך ששיקום הרצועה, והתנעת כלכלתה, משרת את האינטרס הישראלי ביציבות, ובהמלצת גורמי ביטחון, הוקצתה מכסה שרירותית של היתרי “סוחר” לתנועת אנשי עסקים וסוחרים מעזה לישראל ולגדה המערבית. המכסה הורחבה בהדרגה ל-5,000 היתרים, וכך נשארה במשך כמה שנים. הקצאת המכסה הוצגה כצעד שמטרתו לאפשר שיקום, אך לא היתה קרובה לענות על הצרכים האמיתיים בעזה או להניע את הכלכלה. ב-2019 החלו לראשונה להתפרסם דיווחים על כך שמרבית היתרי הסוחר שימשו ליציאה לעבודת יום בישראל, למרות שבפועל מגמה זו החלה כבר בשלהי 2014.  

בסוף 2021 הרשויות בישראל הוסיפו קריטריון ליציאה מעזה ל”צרכים כלכליים” ובמרץ 2022 התקבלה החלטת ממשלה הקובעת שהמכסה להיתרי “צרכים כלכליים” עתידה להתרחב ל-20,050 היתרים, מתוכם 12,000 להעסקה בענף הבניין, 8,000 בחקלאות ו-50 היתרים לענף “התעשייה והשירותים במעברים מרצועת עזה לישראל”. נכון להיום, מכסה זו טרם מולאה. מספר היתרי “צרכים כלכליים” בתוקף נכון ל-28 באוגוסט 2022 הוא 11,501. ביולי 2022 נרשמו במעבר ארז 35,319 יציאות מעזה לצרכי פרנסה, מספר היציאות הגבוה ביותר שנרשם מאז הטלת הסגר שמהווה רק כ-7% ממספר יציאות הפועלים החודשי שנרשם במעבר ארז בשנת 2000, לפני האינתיפאדה השנייה.

 

בכל מחיר DESIGN DRAFT

בקשות של תושבי עזה להיתרי “צרכים כלכליים” מוגשות למשרד העבודה בעזה, לפי קריטריונים שהוא קובע (נשואים בין הגילאים 26-60, מובטלים או ללא הכנסה קבועה, שלא היו מועסקים בעבר כ”עובדי מדינה”). משרד העבודה מעביר את הבקשות לוועדה האזרחית הפלסטינית ברצועה, שהיא הצינור הרשמי להעברת בקשות להיתרים מתושבי עזה לרשויות בישראל. 

נכון לסוף יולי 2022, נרשמו במשרד העבודה ברצועה יותר מ-100,000 תושבים המשוועים להיתר “צרכים כלכליים”. גם למעטים מתוכם שבקשתם להיתר כבר הוגשה לרשויות בישראל חסרה ודאות בנוגע לעתידם. קורה לא פעם שרשויות ישראליות שוללות היתרים במעבר ארז מתושבים שבקשותיהם כבר אושרו, או מטילות עליהם “מניעות ביטחוניות שרירותיות. מנתונים של הוועדה האזרחית הפלסטינית בעזה עולה כי בין ספטמבר 2021 ואוגוסט 2022, ישראל הטילה כ-17,400 “מניעות ביטחוניות” ו”מניעות מעבר” על תושבי עזה שביקשו לצאת להתפרנס בישראל. ממקרים שהגיעו לטיפול “גישה” עולה כי מנקודת מבטן של הרשויות הישראליות אין בעיה לשלול היתרים או לדחות בקשות להיתרים על פי שיקולים שאינם נוגעים לגופן של הבקשות. 

ב-15 ביולי 2022 הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים כי החל מה-1 באוגוסט, יונפקו לתושבי עזה היתרי עבודה וכי המחזיקים בהם יקבלו תלושי שכר שיכללו, בין היתר, ביטוח בריאות והפרשות לפנסיה. בהתאם להודעה, היתרי “צרכים כלכליים” לא יחודשו אחרי שיפוגו, וכדי להמשיך ולעבוד בישראל יהיה על הפועל למצוא מעסיק שיגיש בשמו בקשה להיתר עבודה לרשות האוכלוסין וההגירה. אם לא ימצא מעסיק שיגיש עבורו את הבקשה, הוא לא יוכל לצאת מעזה לעבודה בשטחי ישראל. מדובר בשינוי משמעותי בתנאי העסקה של פועלים מרצועת עזה שעד כה לא היו מוסדרים. בפועל, נכון להיום, ישראל ממשיכה להנפיק היתרי “צרכים כלכליים” לפלסטינים תושבי עזה.

עם יישום החלטת הממשלה והודעת המתפ”ש, המנגנון להגשת בקשות משתנה ועוקף את המנגנון הבין-משרדי של הרשויות הפלסטיניות בעזה להגשת בקשות להיתרי “צרכים כלכליים”. תחת המדיניות החדשה, המעסיק הישראלי הוא מי שמגיש את הבקשה בשם תושב הרצועה, ולא הוועדה האזרחית הפלסטינית. על רקע זה, ידוע לנו שמתחילת אוגוסט 2022, הרשויות המקומיות בעזה מנעו את יציאתם של מספר תושבים שקיבלו היתרי עבודה מישראל אך לא החזיקו בעבר בהיתר “צרכים כלכליים”. ככל הנראה מתקיימים בימים אלה מגעים על מנת להסדיר את הסוגייה.

 

בכל מחיר DESIGN DRAFT

מבחינת המדינה, אין לתושבי עזה זכות קנויה להיכנס לישראל או לעבוד בה. עם זאת, הסכמים קיבוציים וחוק הגנת השכר קובעים כי כלל המועסקים בישראל, בין אם אזרחי המדינה, פלסטינים או זרים, עם או בלי מעמד ובין אם הם מחזיקים בהיתר עבודה תקף או לא, אמורים להיות זכאים לאותן הגנות המעוגנות בחוקי העבודה ולקבל שכר שמתוכו ינוכה מס הכנסה והפרשות לביטוח לאומי.

העדר האכיפה נגד הפרות של מעסיקים ישראליים מותירה להם מקום רב לפרש כראות עיניהם את תנאי ההעסקה של עובדים מעזה, כמו גם של עובדים מהגדה (עם או בלי היתרי עבודה). בכך, המדינה חושפת פלסטינים המועסקים בישראל לפגיעה בזכויותיהם כעובדים, בין היתר בהקשר של תשלום דמי פגיעה במקרה של תאונת עבודה, הלנת שכר, וכן הלאה.

יישום המדיניות החדשה, והמנגנון לקבלת היתרי “צרכים כלכליים” כפי שמתקיים היום, מחייבים את ישראל להידרש בהקדם לסוגיות רבות, וביניהן:

  1. אכיפת חוקי העבודה: כפי שניתן ללמוד ממצבם של פועלים מהגדה המערבית המועסקים בישראל עם היתרי עבודה, בהעדר אכיפה רציפה נגד הפרות מצד מעסיקים בישראל, פלסטינים שמתפרנסים בשטחיה חשופים באופן אינהרנטי לניצול.
  2. תיווך וקבלנות משנה: לא קיים כיום מנגנון לחיפוש מעסיק בישראל עבור תושבי עזה. בעלי אינטרסים זרים כבר מזהים את הצורך של הפועלים במציאת מעסיק רשמי וגובים מעובדים מעזה “דמי תיווך” תמורת מציאת מעסיק בישראל, כפי שקורה לפועלים מהגדה. 
  3. תלות במעסיק: תחת המדיניות החדשה שמיישמת ישראל, קבלת היתר עבודה תלויה בהתקשרות עם מעסיק רשום. הסדר זה פוגע באפשרות של הפועל להחליף מקום עבודה, אף במקרים של פגיעה וניצול מצד המעסיק, מחשש שיאבד את היתרו או לא יצליח למצוא מעסיק אחר (לפועלים בענף הבניין, ורק להם, ניתנים 60 יום לצורך חיפוש מעסיק חדש). 
  4. תשלומים: נכון להיום, בנקים בישראל אינם מאפשרים העברות בנקאיות לעזה[1] ומעסיקים ישראלים משלמים לעובדים מעזה במזומן, מה שמגביר את הסיכון שיועברו לעובדים משכורות חלקיות.
  5. ענפי תעסוקה: לפי סקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי, למעלה מרבע מתושבי עזה המועסקים בישראל כיום עובדים בענפי התעשייה, המסחר והשירותים. החלטת הממשלה בנוגע להסדרת עבודתם של פלסטינים מעזה בישראל מקצה מכסות רק לענפי הבניין והחקלאות. במקרה שלא יוקצו מכסות לענפים נוספים, כרבע מהמועסקים כיום יאלצו למצוא מקום עבודה בענפים המורשים או למצוא מעסיק פיקטיבי בתשלום “דמי תיווך”. 

יישומון “אלמונסק”

ב-2021, החל מתפ”ש להפעיל את היישומון (אפליקציה) אלמונסקהמיועד לכאורה להגשת בקשות להיתרי תנועה על ידי פלסטינים בעזה ובגדה המערבית. בדיונים שנערכו בשנים 20212022 בוועדת העובדים הזרים של כנסת ישראל, הציג מתפ”ש את היישומון וציין כי בכוונתו להפעיל דרך היישומון מערכת שתחבר בין מעסיקים ישראלים למועסקים פלסטינים במטרה להביא לצמצום הסחר בהיתרים. נכון להיום, תושבי הרצועה יכולים לצפות בסטטוס של בקשות שהגישו דרך היישומון אך לא להגיש דרכו בקשות או למצוא באמצעותו מעסיקים בישראל. תנאי השימוש באפליקציה פוגעים באופן חמור בזכותם של המשתמשים בה לפרטיות ולכבוד, תוך הפרה של הדין הישראלי והבינלאומי; ויוצרים מצב בו פלסטינים מחויבים למסור מידע העשוי לשרת את הכוח הכובש ובכך להעמיד בסכנה את עצמם ואת קרוביהם. טענות אלו הוצגו בעתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט ונדחתה על ידי בג”ץ במאי 2020. 

 

בכל מחיר DESIGN DRAFT
  • בעקבות עשורים של דיכוי כלכלי ופגיעה מכוונת בכלכלה הפלסטינית מצד ישראל והכפפתה לאינטרסים ישראליים, משק העבודה ברצועת עזה אינו מסוגל לספק מקומות עבודה לכל דורש. עד היום, ישראל ממשיכה להגביל תנועת אנשים וסחורות אל עזה וממנה ומסבה נזק עמוק לכלכלת הרצועה, תוך פגיעה חמורה בזכויות פלסטינים ברצועה ובתנאי חייהם הבסיסיים.  
  • למרות שישראל נסמכת על כוח עבודה פלסטיני, וחרף ההצהרות על כך שיציבות כלכלית בעזה הינה גם אינטרס ישראלי, היא ממשיכה להתייחס להיתרים הניתנים לתושבי עזה כאל קלפי מיקוח שניתן לשלול בכל רגע. 
  • ישראל מנצלת לרעה את שליטתה על תנועה לעזה וממנה ומשתמשת בה כאמצעי פסול להפעלת לחץ ולוחמה כלכלית, למשל דרך סגירות של מעבר ארז לתנועת עובדים. 
  •  שינויים קלים בקריטריונים ו”מחוות” של הגדלת מכסות אינם מאפשרים לפלסטינים בעזה להתפרנס בכבוד ואינם יכולים לפצות על נזקי הכיבוש הישראלי, ולא יספיקו כל עוד הוא נמשך.  
  • הסגר על עזה מהווה ענישה קולקטיבית אסורה על פי החוק הבינלאומי, ועליו להיפסק. ככל שהכיבוש מתקיים, ומתוקף חובותיה ככוח כובש, על ישראל להסיר את המגבלות על תנועה לצרכי פרנסה ולאפשר פעילות כלכלית ברצועה; לאכוף הפרות מצד מעסיקים ישראליים ולדאוג לתנאי העסקה הולמים; וכן להימנע מצעדי ענישה המגבילים את גישתם של תושבי הרצועה למקורות פרנסה, במיוחד כאלה שנועדו לפגוע בכלכלת הרצועה.

ציר זמן

  • 1967 – כיבוש הרצועה והגדה על ידי ישראל. בשנות השישים עובדים פלסטינים מתחילים להשתלב במשק העבודה הישראלי 
  • 1970 – אישור החלטת ממשלה המסדירה העסקה של פלסטינים בישראל 
  • 1973 – מספר הפלסטינים (עזה והגדה) המועסקים בישראל עלה לכ־61,500 מכ־5,000 ב-1968  
  • 1987 – ערב האינתיפאדה הראשונה, שיא של 46,000 פועלים מעזה בישראל 
  • 1990 – בעקבות האינתיפאדה הראשונה ישראל מעמיקה את הסגרים בשטחים הכבושים, ועובדים רבים אינם יכולים עוד להגיע לעבוד בישראל. ישראל ממלאת את המחסור שנוצר על ידי הבאתם של מהגרי עבודה מחו”ל 
  • 1991 – ישראל מבטלת את “היתר היציאה הכללי” שאפשר לפלסטינים לנוע באופן חופשי יחסית והחלה לדרוש היתרים פרטניים למבקשים לנוע בין הגדה המערבית, עזה וישראל 
  • 2000 – עד לפרוץ האינתיפאדה השניה בספטמבר, נרשמו בממוצע חודשי כחצי מיליון כניסות של פועלים מעזה לישראל. ב-2001 הועסקו בישראל רק 2,000 תושבי עזה, לעומת 26,000 בספטמבר 2000 
  • 2006 – בחודש מרץ ישראל מטילה סגר פורים ומפסיקה להנפיק לתושבי רצועת עזה היתרי עבודה רשמיים בישראל 
  • 2014 – אחרי “צוק איתן” ועל רקע המצב הכלכלי הקשה בעזה, ישראל מתחילה בהדרגה להרחיב את מכסת היתרי ה”סוחר” לתושבי עזה עד ל-5,000 
  • 2017 – ישראל מהדקת הגבלות תנועה, שוללת היתרי “סוחר” רבים ומספר היציאות מעזה צונח. נכון לדצמבר 2017 ישנם רק 551 היתרי סוחר בתוקף, ירידה של 85 אחוז לעומת מספר ההיתרים התקפים בסוף 2015 (כ-3,500 היתרים) 
  • 2020 – בצעד שמוסגר כאמצעי למאבק בהתפשטות נגיף הקורונה, ישראל מטילה”סגר קורונה” במעבר ארז, ואוסרת על תנועה דרכו לצרכי פרנסה, גם אחרי שמסירה הגבלות תנועה פנימיות ומתירה כניסת פועלים מהגדה המערבית לשטחה 
  • 2021 – בנובמבר ישראל מוסיפה קריטריון “יציאה לצרכים כלכליים”, המוגבל במכסה של 10,000 היתרים 
  • 2022 – במרץ מתפרסמת החלטת הממשלה 1328 המודיעה על הרחבה הדרגתית של מכסת היתרי יציאה ל”צרכים כלכליים” ל-20,050 היתרים, ובחינה של הסדרת העסקת פלסטינים מעזה בישראל 
  • יולי 2022 – מתאם פעולות הממשלה בשטחים הודיע כי החל מה-1 באוגוסט 2022 יונפקו היתרי עבודה וכי תעסוקת המחזיקים בו תוסדר באמצעות תלוש שכר. נכון לפרסום מסמך זה, החלטה זו טרם יושמה במלואה 

 

>> לקריאת “יום עבודה של פועל מעזה בישראל”, לחצו כאן.

 

[1] בפברואר 2022פרסם בנק ישראל טיוטת נוהל “תשלומי שכר לעובדים פלסטיניים באמצעות העברות בנקאיות” שמטרתו  “להביא להפסקה של תשלומי שכר לעובדים פלסטיניים במזומן”. נוהל זה, שאושר באפריל 2022, תקף רק עבור עובדים מהגדה המערבית. לאור המגבלות על העברות בנקאיות לרצועת עזה מתוקף חוק איסור מימון טרור, עובדים מעזה אינם נכללים תחת הנוהל.  

*צילומים: מג’די פתחי