נייר עמדה חדש של “גישה” – בכל מחיר – עושה סדר במדיניות ישראל בנוגע ליציאת עובדים מעזה לפרנסה בישראל, בעבר ובהווה, ומדגיש סוגיות הנובעות ממנה ודורשות התייחסות מידית של המדינה. בעוד בכירים בישראל מתהדרים בהרחבה של מכסת ההיתרים לתושבי עזה ומכריזים תדיר על תרומתה של ישראל לשיפור המצב הכלכלי ברצועה, משטר ההיתרים הסבוך שהיא מנהלת, והסגר שהיא כופה על הרצועה יותר מ-15 שנה, ממשיכים לדרדר את תנאי החיים בעזה ולמנוע תפקוד תקין של כלכלתה. המסמך מתבסס, בין היתר, על סדרה של ראיונות עומק עם תושבי עזה המתפרנסים בישראל.
בסוף 2021, במקביל להסרה ההדרגתית של “סגר הקורונה” שאכפה ישראל במעבר ארז ממרץ 2020 (ושתחתיו נאסרה כליל יציאה מעזה לפרנסה), הוסיפו הרשויות בישראל קריטריון ליציאה מעזה ל”צרכים כלכליים” והחלו להתייחס בגלוי לעובדה שמרבית המחזיקים בהיתר מסוג זה עובדים בישראל בעבודת כפיים. במרץ 2022 התקבלה החלטת ממשלה הקובעת שהמכסה להיתרים אלה תורחב בהדרגה ל-20,050 היתרים. נכון להיום, היא לא יושמה במלואה: מספר ההיתרים בתוקף נכון לתחילת ספטמבר הוא 12,464.
ב-15.7.22 הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים כי החל מה-1.8.22 יונפקו לתושבי עזה היתרי עבודה וכי המחזיקים בהם יקבלו תלושי שכר. בהתאם להודעה, כדי להמשיך ולעבוד בישראל יהיה על פועל למצוא מעסיק שיגיש בשמו בקשה להיתר עבודה לרשות האוכלוסין וההגירה. מדובר בשינוי משמעותי בתנאי ההעסקה של עובדים מרצועת עזה, שעד כה לא היו מוסדרים. יישום המדיניות החדשה והמנגנון לקבלת היתרים כפי שמתקיים כיום מחייבים את ישראל להידרש בהקדם לסוגיות המשליכות ישירות על תנאי העסקתם של פלסטינים מעזה בישראל, וביניהן:
- אכיפת חוקי העבודה: בהעדר אכיפה רציפה נגד הפרות מצד מעסיקים בישראל, פלסטינים מעזה והגדה המערבית שמתפרנסים בשטחיה חשופים לניצול.
- תיווך וקבלנות משנה: לא קיים מנגנון המאפשר לתושבי עזה לחפש מעסיקים בישראל. בעלי אינטרסים זרים מנצלים זאת וגובים “דמי תיווך” מעובדים פלסטינים בתמורה למציאת מעסיקים.
- תלות במעסיק: תחת המדיניות החדשה שמיישמת ישראל, קבלת היתר עבודה תלויה בהתקשרות עם מעסיק רשום, דבר הפוגע באפשרות של פועל להחליף מקום עבודה מחשש שיאבד את היתרו.
- תשלום: נכון להיום, בנקים בישראל אינם מאפשרים העברות בנקאיות לעזה ומעסיקים ישראלים משלמים לעובדים מעזה במזומן, מה שמגביר את הסיכון להלנת שכרם.
- ענפי תעסוקה: החלטת הממשלה מקצה מכסות לעובדים מעזה רק בענפי הבניין והחקלאות בישראל. אם לא יוקצו היתרים לענפים נוספים, כרבע מתושבי עזה המועסקים כיום בישראל בענפי התעשייה, המסחר והשירותים יאלצו למצוא עבודה בבניין או חקלאות, או להתקשר עם מעסיקים פיקטיביים (בתשלום “דמי תיווך”).
ביולי 2022 נרשמו במעבר ארז 35,319 יציאות מעזה לצרכי פרנסה, זהו אמנם מספר היציאות הגבוה ביותר שנרשם מאז הטלת הסגר, אך הוא מהווה רק כ-7% מ-500,000 יציאות הפועלים שנרשמו במעבר ארז כל חודש בשנת 2000, לפני האינתיפאדה השנייה. הרחבת מכסת ההיתרים לתושבי עזה משלהי 2021 אמנם מאפשרת גישה מסוימת לפרנסה מחוץ לעזה, אך היא רחוקה מלספק את צרכי האוכלוסייה ברצועה, ששיעור האבטלה בה עומד על 44% והשכר החודשי הממוצע על 710 שקל. נכון לסוף יולי האחרון, נרשמו במשרד העבודה הפלסטיני בעזה יותר מ-100,000 תושבים המשוועים להיתרים שיאפשרו להם לצאת מעזה לפרנסה בישראל.
בעקבות עשורים של דיכוי כלכלי, פגיעה מכוונת בכלכלה הפלסטינית מצד ישראל והכפפתה לאינטרסים ישראליים, שוק העבודה ברצועה אינו מסוגל לספק מקומות עבודה לכל דורש. עד היום, ישראל ממשיכה להגביל תנועת אנשים וסחורות אל עזה וממנה ומסבה נזק עמוק לכלכלת הרצועה, בניגוד לחובותיה ככוח כובש, ותוך פגיעה חמורה בזכויות תושבי הרצועה ובתנאי חייהם הבסיסיים. היתרים המאפשרים גישה לפרנסה בישראל אינם יכולים לפצות על נזקי הכיבוש הישראלי, ולא יספיקו כל עוד הוא נמשך.
לדף המידע “בכל מחיר”, לחצו כאן.
לקריאת “יום בחיי פועל מעזה בישראל”, לחצו כאן.