12.2.2017
כפי שדיווחנו בעבר, דובר צה”ל אישר כי מדינת ישראל מרססת חומרים קוטלי עשבים מהאוויר, ממערב לגדר שבין ישראל ורצועת עזה (כלומר בתוך שטח רצועת עזה) במטרה להשמיד צמחייה באזור הסמוך לה.
ענני הריסוס מנשבים לעומק של מאות מטרים לתוך רצועת עזה ופוגעים ביבולים של חקלאים תושבי הרצועה. החקלאים מאבדים את ההכנסה שהייתה צפויה להם ממכירת הגידולים ונותרים עם חובות גדולים. הריסוס האחרון בוצע ביום 1.2.2017 וגם הוא הוביל לתוצאות הרסניות.
בקשותינו לקבלת מידע בנושא זה לא נענו גם לאחר שמשרד הביטחון ניצל את כל הארכות האפשריות הקבועות בחוק (120 ימים). נאלצנו לכן להגיש עתירת חופש מידע נגד משרד הביטחון. במסגרת העתירה ביקשנו לקבל מידע, בין השאר, על מנגנון קבלת ההחלטה האם ומתי לבצע את הריסוס, על הגופים המבצעים את הריסוס והרכב החומרים שבשימוש, על גודלם ומיקומם של השטחים שנועדו לריסוס, שרוססו בפועל ושהושפעו מהריסוס, וכן על ההתמודדות, אם ישנה, עם השלכות הריסוס על השטחים החקלאיים.
לאחר שהוגשה העתירה השיב משרד הביטחון לבקשתנו באופן חלקי, וטען כי שאר המידע המבוקש אינו מהווה מידע לפי חוק חופש המידע, כלומר אינו מצוי פיזית בידי משרד הביטחון (“כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב”), ועל כן לא ניתן להעבירו לידינו. לפיכך, טען, העתירה התייתרה ואין צורך להמשיך ולדון בה. למעשה טען משרד הביטחון, כי אין בידו, לדוגמא, רישום כלשהו בקשר לזהותו של ראש מנהלת “גבולות ותפר” (האחראית לביצוע הריסוס), על המועדים בהם בוצע הריסוס מהאויר וכיוצא באלו.
ביום 13.11.2016 הגיש משרד הביטחון כתב תשובה לעתירה ובו מידע נוסף – למרות שטען כי כבר העביר לידינו את כל המידע שברשותו. כך, העביר את פרטי אחת החברות ששכר לביצוע הריסוס (חברת “תלם תעופה”) ותצהיר ראש ענף תכנון ואחזקה במנהלת “גבולות ותפר” (סא”ל לב טליצקי), לפיו הריסוס מתבצע מעל המכשול הביטחוני בתחומי מדינת ישראל בלבד. עוד הודיע משרד הביטחון, לראשונה, כי בידו מסמכים נוספים, שיועברו לידינו לאחר בידוק ביטחוני.
מסמכים אלו הועברו לידינו מספר דקות לפני תחילת הדיון בעתירה, ביום 29.11.2016, ולאור המצאתם, שוב חזר משרד הביטחון על טענתו כי יש למחוק את העתירה כיוון שמוצתה. כל שאלה שלא נענתה, טענה ב”כ משרד הביטחון (עו”ד נועה יניב מיכאלי מפרקליטות מחוז ת”א), היא בקשה למידע שלא נמצא “פיזית” בידי משרד הביטחון.
עיון במסמכים האחרונים שהועברו לידינו העלה חשד כי המצב העובדתי שונה מזה המוצהר ובידי משרד הביטחון מידע שלא נמסר לידינו, במיוחד בקשר למועדי הריסוס ולגודלם ומיקומם של השטחים מעליהם בוצע. מהמסמכים עולה כי משרד הביטחון הוא שמכתיב לחברות הריסוס היכן יבוצע הריסוס ובאיזו תקופה, והוא שאחראי על תיאום הריסוס מול רשות הטבע והגנים, הסיירת הירוקה וקרן קיימת לישראל, ובנוסף גם לתיאומים מול אגף המודיעין של פיקוד דרום שנדרש לאבטח את כלי הטיס ואת צוותי הקרקע של החברות. בנוסף, לפי תנאי התשלום שמכתיב משרד הביטחון, כמעט מחצית מהתשלום (40%) מותנה בתוצאות בשטח לאחר הריסוס. לפיכך, לפני שמשרד הביטחון מעביר את חלקו השני של התשלום לחברות הריסוס הוא עורך סיור ביקורת בשטח ובמידת הצורך מורה על ביצוע תיקונים בשטחים מסוימים. כדי לאפשר את הפיקוח, קבע משרד הביטחון שחברות הריסוס חייבות למלא יומן עבודה יומי ולסמן את השטחים שרוססו על גבי תצלומי אויר בעלי קנה מידה מוגדר, ולאחר מכן להגיש לו פלט GPS של המטוס, המתעד את השטחים שרוססו ואת מועדי הריסוס, כדי לקבל את יתרת שכרן. הוראות אלו מצטרפות לעובדות הידועות לכל – כי העלאת כל כלי טיס לאויר מותירה בהכרח שובל נתונים מתועדים היטב מכוח חוקי התעופה והרגולציה.
המסקנה המתבקשת, אם כן, היא כי ביצוע ההסכם בין משרד הביטחון ובין חברות הריסוס מותיר בהכרח בידי המשרד מידע מדויק אודות מועדי הריסוס והשטחים שרוססו. מידע זה כתוב, מצולם, ממוחשב וכו’ ועל כן מהווה “מידע” לפי חוק חופש המידע – וזאת בניגוד גמור להצהרת משרד הביטחון בבית המשפט.
ביום 17.1.2017 פנינו למשרד הביטחון והסברנו כי הטענה לפיה הוא אינו מחזיק במידע המבוקש, משמעה כי הוא אינו מפקח על תוצאות הריסוס שבוצע – מחדל המעלה חשש הן לכשל ביטחוני בתוואי המכשול הביטחוני והן לשימוש מופקר בסך מאות אלפי שקלים מכספי ציבור (שכן חברות הריסוס מקבלות את שכרן ללא קשר לביצוע העבודה). בתשובה לפניה זו חזר בו משרד הביטחון ביום 12.2.2017 מטענתו הקודמת, הודה כי הוא מחזיק במידע אודות מועדי הריסוס וגודלם ומיקומם של השטחים שרוססו, אך הודיע כי אינו יכול למסור מידע זה מחשש לפגיעה בביטחון המדינה, לפי סעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע.
לפי החלטת בית המשפט, על עמותת גישה להודיע עד ליום 22.2.2017 האם היא עומדת על המשך בירור העתירה.