לאחר מאבק משפטי וציבורי לא קצר לצד גופים בקהילה הבינלאומית ובישראל, יש לנו תחושת סיפוק מסוימת עם פרסום רשימת “הפריטים הדו-שימושיים אשר העברתם לרצועת עזה ולאיו”ש טעונה אישור” באתר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, בעברית, באנגלית ובערבית. למעשה, מדובר בשתי רשימות: בראשונה 56 פריטים הדורשים “אישור מיוחד” כדי שיותר להכניסם לכלל השטחים הפלסטיניים, ובשנייה, 61 פריטים נוספים, ייחודית לרצועת עזה. רשימות אלה הן תוספות לפירוט המופיע בתקן הבינלאומי לפריטים דו-שימושיים, שנוסח בהסדר ואסנאר. הסיפוק הוא מעצם הפרסום. קיומה של הרשימה, ובמיוחד אופייה, הם עניין מדכדך.
הרשימות המתפרסמות כוללות הגדרות רחבות במיוחד, כמו “כלי רכב”, “ציוד תקשורת” ו”ציוד תומך תקשורת”, וגם פריטים כמו שמן קיק; לא ממש דף הוראות שימושי, יותר כיוונים כלליים. בנוסף להן, מתנהלת באתר המנגנון לשיקום עזה, שמנהלת ישראל מול הרשות הפלסטינית ובפיקוח האו”ם, לשונית, שעוקבת אחר הפריטים הדו-שימושיים שמזמינים גופים שונים ומבקשים להכניס לרצועה, תוך ציון מצב הבקשה בשרשרת קבלת ההחלטות (אישור-דיון-סירוב). בלשונית הזאת מופיעים כרגע למעלה מ-8,500 פריטים. ושוב: שמונת אלפים וחמש מאות פריטים. כלומר, אי אפשר באמת לדעת מראש מה צריך להגיש לאישור כדו-שימושי ואין לצפות מה צפויה להיות התשובה, או מתי תינתן, אם בכלל. ממילא כמעט כל דבר יכול להיפסל, זמנית או לנצח, בתואנה שהוא “דו-שימושי”.
לפני למעלה משנה פרסמנו נייר עמדה שבו התרענו על המחיר הכבד לכלכלה שגורמת התרחבותה של רשימת הפריטים המוגדרים דו-שימושיים, כמו גם על חוסר השקיפות בכל הקשור למה שמופיע בה, להליך המיון ולאופן קבלת ההחלטות מול הפניות. שאלנו גם לגבי הנהלים שעל פיהם אמור לפעול המנגנון שמאחורי הרשימות, שהן לכאורה אפורות, אבל לא פעם שחורות – כלומר, איסורים במסווה של הליך מיון. במיוחד התרעמנו כי מי שכורעים תחת עולה של הרשימה – הפלסטינים, בעיקר תושבי עזה – נופלים פעמיים: פעם בשל הצורך לעמוד במבחן מחמיר ומעורפל, ופעם בשל אי פרסום הרשימה ברבים. העמימות הזאת לא מאפשרת את הוודאות החיונית לפעילת כלכלית תקינה. סוחר שהזמין סחורה, ושילם עליה, לא יודע בביטחון סביר שהסחורה אכן תגיע, שלא תעוכב או אף תוחרם במעבר, גם לאחר שכניסתה לעזה אושרה לכאורה על ידי ישראל.
טוב עשה מתפ”ש כשעמד סופסוף בתקינה והניח בציבור את הרשימות. אך בעוד שההגדרה הרשמית של ישראל היא שמותר להכניס לרצועה הכל, לבד מרשימה של פריטים דו-שימושיים, המציאות בשטח היא שישנה רשימה של אלפי פריטים האסורים בכניסה, אלא “באישור מיוחד”, ומלבדם אי-אלו פריטים שאינם זקוקים לאישור (וממילא עוברים הליכים של אישור לא מיוחד, וסריקות ביטחוניות פרטניות). במצב דברים כזה לכלכלה הפלסטינית, ובפרט בעזה, אין תקומה של ממש. קיפאון ונסיגה, אבטלה וייאוש, לא מבשרים שקט לאזור. אלה אינן גזירות גורל, אלא תוצאה של מדיניות שיצאה משליטה. הגיע הזמן לנסח מחדש רשימה סבירה של פריטים “דו-שימושיים” בסדרי הגודל של התקן העולמי, כדי לאפשר לכלכלה הפלסטינית לממש את הפוטנציאל שלה.