החל מחודש מרץ 2015 אוסרת ישראל כמעט באופן גורף על הכנסת לוחות עץ לרצועת עזה, כמו גם על מוצרים נלווים לתעשיית הריהוט כצבע לעץ ומייבשי צבע. לטענת ישראל לוחות עץ מהווים “ציוד דו-שימושי”, כלומר ציוד אזרחי שעלול להיעשות בו שימוש ביטחוני. מאז פורסמה ההנחייה לאסור על הכנסת לוחות עץ, סוחרים ומשווקים מרצועת עזה ומישראל, דיווחו על פגיעה משמעותית ביותר בכלכלה בעזה ובתעשיית הריהוט הפועלת בה.

האיסור על הכנסת העץ הלך והתרחב בחודשים האחרונים. בחודש מרץ 2015 נודע על איסור הכנסת לוחות עץ בעובי 5 ס”מ וברוחב 20/25 ס”מ לרצועת עזה. בחודש אוגוסט 2015 עדכן המתפ”ש כי כעת ייאסרו אף לוחות עץ בעובי של 1 ס”מ וברוחב 20/25 ס”מ. בחודש נובמבר 2015 פורסם תיקון לצו הפיקוח על יצוא ביטחוני (ציוד דו-שימושי מפוקח המועבר לשטחי האחריות האזרחית הפלשתינית), תשס”ט-2008 בו לראשונה נוספו לוחות עץ לרשימת הציוד הדו שימושי האסור בכניסה לעזה אלא אם מתקבל היתר פרטני לכך. לפי הצו, כעת אסור להכניס לעזה אפילו “לוחות עץ החל בעובי של 1 ס”מ ורוחב של 5 ס”מ”.

ביום 2.11.2015 פנה ארגון “גישה” למתפ”ש בקריאה דחופה לבטל את האיסור הגורף על הכנסת לוחות עץ לרצועת עזה. לפי עמדת “גישה” איסור זה הינו בלתי סביר ובלתי מידתי. הוא פוגע יתר על המידה באוכלוסייה האזרחית ובתעשיית הריהוט ברצועת עזה ומסכל את מאמצי השיקום של הכלכלה והמגזר הפרטי לאחר מבצע “צוק איתן”. הוא מנוגד להצהרות בדבר מחויבות ישראל לשיקום עזה וסותר את מאמצי הסיוע אשר ננקטים על ידי רשויות המדינה, כמו למשל ההחלטה להתיר שיווק של ריהוט מעזה לישראל החל מאוקטובר 2015. איסור זה גם עולה כדי הפרה של חובותיה ההומניטאריות של מדינת ישראל כלפי תושבי רצועת עזה.

תשובת המתפ”ש אשר נתקבלה ביום 16.12.2015 מתעלמת לחלוטין מטענות ארגון “גישה” לעניין הפגיעה הקשה בזכויות תושבי עזה, בכלכלה ובתעשיית הריהוט בעקבות איסור זה. על פי התשובה, האיסור הינו חוקי משום שישראל רשאית לקבוע כי טובין מסוימים העלולים לשמש או משמשים בפועל לצורך פעילות טרור יהיו טעונים היתר לצורך הכנסתם לרצועת עזה. עוד נטען כי “אין מוטלת על מדינת ישראל כל חובה לאפשר הכנסת מוצרים מסוג זה לרצועת עזה“. טענה זו מפתיעה משום שהיא מנוגדת להתחייבות מדינת ישראל בפני בג”ץ, ולקביעת בית המשפט עצמו, כי ישראל מחויבת לספק, ולא רק לאפשר, ציוד בסיסי והומניטארי לתושבי עזה עקב שליטתה במעברי הגבול ויחסי התלות שנוצרו בין תושבי הרצועה לבין ישראל לאורך השנים (פס”ד אלבסיוני).

יצוין כי גם אספקת הציוד כמו חשמל וגז ממקורותיה של ישראל מבוצע בכפוף לתשלום.