17 באוקטובר 2012: בתום מאבק משפטי בן שלוש שנים וחצי שניהל ארגון 'גישה', חשף משרד הביטחון את המסמך "צריכת מזון ברצועה – קווים אדומים" הכולל מידע על מדיניות הגבלת המזון לרצועת עזה שהייתה בתוקף בין 2007 ל-2010. המסמך הגיע לידי ארגון גישה במהלך חג הסוכות, לאחר שבית המשפט העליון דחה ב-5 בספטמבר את ערעורה של המדינה כנגד פרסום המסמך.
במצגת, שנמסרה בשתי גרסאות, שתיהן מחודש ינואר 2008, מוסבר שהיא מסכמת עבודת מטה שנעשתה במערכת הביטחון בשיתוף עם משרד הבריאות במטרה "לזהות את נקודת ההתערבות למניעת תת-תזונה ברצועה". המצגת כוללת טבלאות מפורטות של צריכת המזון ברצועה לפי סוגי מזון, משקל וערכים תזונתיים. הטבלאות נערכו על רקע החלטת הקבינט המדיני ביטחוני מיום 19.9.2007 שבה ניתן תוקף רשמי להחמרת הסגר על רצועת עזה בעקבות השתלטות חמאס עליה ביוני של אותה שנה. ההחלטה הגדירה את הרצועה כ"שטח עוין" והטילה עליה "הגבלות מחמירות בתחום האזרחי". אלה כללו, בין השאר, הגבלות על הכנסת סחורות לרצועה, לרבות מזון.
על פי המצגת, עבודת המטה מצאה שדי בהכנסת 106 משאיות לרצועה ליום עבודה (בנוסף לחיטה ודגנים שיועברו דרך המסוע במעבר קרני) כדי לספק לתושביה את "המנה ההומניטרית היומית", הכוללת מזון בסיסי, תרופות, ציוד רפואי, מוצרי היגיינה, ותשומות לחקלאות. לשם השוואה, לפני יוני 2007 נכנסו לעזה מישראל למעלה מ-400 משאיות ביום בממוצע. במסמכים נוספים שפורסמו בעקבות הפעילות המשפטית של 'גישה' נחשפו הרשימות שאסרו על הכנסת סחורות כגון חומוס מטובל, בשר טרי וכוסברה טחונה. בפועל, בשנה הראשונה אחרי השתלטות חמאס על הרצועה והידוק הסגר עליה (מיולי 2007 ועד יוני 2008) הוכנסו לעזה בממוצע 65 משאיות ביום דרך המעברים (ללא מעבר קרני).
מהמסמך עולה כי במערכת הביטחון היתה מודעות לכך שההגבלות שהוטלו על כניסת תשומות לחקלאות וביצי רביה לענף התרנגולות גרמו לירידה בייצור המקומי של ירקות ועופות בתוך רצועת עזה. נכתב כי: "כמות הירקות המיוצרת ברצועה נמצא במגמת ירידה לנוכח היעדר תשומות ועקבות ירידה בציפיות להתפתחות השיווק החקלאי לישראל". המטרה המוצהרת של המדיניות היתה לנהל "לוחמה כלכלית" שתשתק את הכלכלה ברצועת עזה ובכך, טען משרד הביטחון, להפעיל לחץ על שלטון חמאס.
לאורכו של המאבק המשפטי על פרסום המצגות, וגם במכתב הנלווה שצורף אליהן עם מסירתן ל'גישה', טענו במתפ"ש כי "המצגות הנ"ל מהוות טיוטה, ולא שימשו בשום שלב כבסיס ליישום המדיניות האזרחית מול רצועת עזה". עם זאת, בשתיהן מצוין במפורש כי "בכדי לאפשר קיום מרקם חיים בסיסי ברצועה אישר סגן שר הביטחון הכנסת 106 משאיות עם מוצרים הומניטאריים אל הרצועה". אפשר רק לתהות על בסיס מה קבע אז סגן השר וילנאי את "מודל ה-106" (כפי שהוא קרוי במצגת) אם לא על בסיס עבודת המטה שהמצגות מסכמות.
המדיניות האזרחית כלפי רצועת עזה השתנתה בעקבות אירועי המשט במאי 2010 , וכיום ישראל לא מטילה הגבלות על הכנסת מזון לרצועה. עם זאת, עמדת מערכת הביטחון נותרה שחובותיה של ישראל כלפי תושבי רצועת עזה הן מינימליות. כיום, ישראל מיישמת "מדיניות בידול" כלפי רצועת עזה, במסגרתה היא מגבילה תנועת אנשים בין עזה לגדה ל"מקרים הומניטריים חריגים" ומונעת שיווק סחורות מרצועת עזה לגדה המערבית ולישראל, שם נמצאים 85% מהביקוש לסחורות מעזה. ממשלת ישראל נמנעת מלהסביר לציבור מהן מטרותיה של מדיניות הבידול ומי החליט עליה ובכך מסכלת את האפשרות לנהל סביבה דיון ציבורי מושכל.
שרי בשי, מנכ"ל 'גישה': "המצגת צריכה להוות תזכורת ל'קווים האדומים' שאסור למדינה לחצות. צמצום מכוון ומבוקר של הספקת מזון לאוכלוסייה אזרחית במטרה ללחוץ על שליטיה הוא בפירוש חציית קו אדום, שהתאפשרה בשל התעקשותה של הממשלה להסתיר את מדיניותה. כך היה ב-2008, וזה המצב גם היום בכל הנוגע ל'מדיניות הבידול', שמונעת תנועה אזרחית הנחוצה לקיום חיים תקינים ברצועת עזה".