מימון קטרי מאפשר כעת רכישת דלקים לתחנת הכוח היחידה ברצועה, ולהגדלה משמעותית של שעות החשמל המסופק ברשת. אחרי שנים של אספקה בנסיגה, ברוב הרצועה יש חשמל כל הלילה; והאספקה נמשכת לכל הפחות שמונה שעות והנתק ממנה נמשך לא יותר משמונה שעות. מוחמד עזאיזה, איש השטח של גישה, המתגורר בדיר אל-בלח שברצועה עם בת זוגו וארבעת ילדיהם, מספר על החיים בעידן שתושבי הרצועה כבר שכחו, שילדים קטנים בעזה לא הכירו.
“פתאום אפשר לכבס. המכונה יכולה להשלים מספר מחזורי כביסה מבלי שהחשמל ייקטע אותה באמצע. לפני כן היינו קמים באמצע הלילה כדי לכבס ולגהץ מדי בית הספר לילדים. עכשיו אנחנו יכולים לתכנן את היום שלנו, מבוקר עד ערב.
“ויש לנו אור במקרר”, מספר מוחמד. “הכנו חומוס בבית, שידענו שנוכל לשמור בקירור. אפשר לקנות גבינות. אפשר לאפות. השבוע אשתי אפתה עוגת גבינה”. ואפשר גם לצפות בכדורגל בטלוויזיה. “הכל יותר קל. לגלוש באינטרנט, להטעין את הטלפון ואת המחשב הנייד. יותר קל לטפל בילדים. כשיש לך תינוק, אתה חייב מים חמים 24 שעות. עכשיו יש”.
ובכלל, עבור הילדים, מציאות של עשר שעות חשמל רצופות היא חדשה. “הם שואלים, ‘למה יש לנו פתאום חשמל?'”, אומר מוחמד. “כמובן שהם שמחים והתרגלו למצב בזמן קצר, אחרי שלושה או ארבעה ימים. אשתי עדיין חוששת ושואלת ‘מתי החשמל ייפסק’?”
שעות החשמל הנוספות משפיעות על כל האקלים החברתי, מעיד מוחמד. הרחוב מואר, עסקים נותרים פתוחים גם בשעות הערב. “החנויות, המסעדות ובתי המלון משתמשים כעת פחות בגנרטורים”, אומר מוחמד. “זה מפחית בעלויות ונותן מוטיבציה לפתוח יותר שעות. חנויות פתוחות עד עשר, עשר וחצי”.
המציאות החדשה נוסכת תקווה, אך אינה ארוכת טווח. הסכם המימון הקטרי, בסך 60 מיליון דולר, שעליו נסמכת כעת תחנת הכוח, יספיק, במקרה הטוב, רק לחצי שנה של הפעלת שלוש הטורבינות בתחנה. מזג האוויר בימים אלה נוח, ועומס נוסף בבוא החורף יאתגר את חלוקת העומס ברשת.
בעזה, כתמיד חיים מיום ליום ומביטים לעתיד בתקווה, ובינתיים, מסכם מוחמד, “כשיוצאים מהבית בלילה יש אור ברחוב, וזה עושה אותנו אופטימיים”.