19.4.2016

בחודש פברואר 2016 פרסם המתפ”ש הוראה חדשה במסמך “סטאטוס ההרשאות” (עמ’ 16), לפיה תתאפשר לכאורה יציאתם של כל תושבי עזה לחו”ל, דרך ישראל ומעבר אלנבי עם ירדן, למטרות אישיות שונות. זאת, ללא צורך בעמידה בתנאי סף של גיל, או בהעדר מניעה ביטחונית (אבחון ביטחוני פרטני עדיין נדרש). ואולם, מדובר באליה וקוץ בה מאחר שההוראה קובעת כי “כרטיס היציאה” יינתן רק לתושבים שיחתמו על התחייבות שלא לשוב לרצועת עזה דרך ישראל משך לפחות שנה (טופס ההתחייבות עצמו לא פורסם עד היום).

עוד נכתב בהוראה כי חזרה של תושב הרצועה שיחתום על ההתחייבות לעזה בתוך מסגרת השנה תאושר רק במקרים “הומניטאריים חריגים” ובהתאם לשיקול דעתו של המפקד הצבאי. לאחר שנה יוכל התושב לשוב דרך ישראל לרצועה, אך כל יציאה נוספת ממנה לחו”ל תהיה כפופה לחתימה מחודשת על טופס ההתחייבות.

ביום 19.4.2016 פנו הארגונים “גישה” ו”המוקד להגנת הפרט” במכתב לאלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, בדרישה לבטל את ההוראה בשל היותה בלתי חוקית בעליל, ולאפשר את יציאתם של תושבי עזה לחו”ל דרך ישראל בלי ההתנייה שלא ישובו במשך שנה. במכתב נטען כי ההוראה פוגעת קשות בזכויות היסוד האוניברסאליות של תושבי עזה, ובייחוד בזכות לחופש התנועה. עוד נטען כי ההוראה מנוגדת לעקרונות יסוד של המשפט המנהלי הישראלי, אליהם כפוף המתפ”ש כרשות מנהלית. מעיון בלשון ההוראה והשוואתה להסדרים אחרים הקיימים ביחס לתנועת תושבי עזה לחו”ל, עולה כי אין לה שום תכלית ראויה וכי היא אינה מבוססת על שיקולים עניינים, אלא על שיקול זר של ניסיון לעודד את תושבי עזה לעזוב את האזור לצמיתות.