דו”ח חדש שמפרסם היום ארגון אמנסטי הבינלאומי (Amnesty International) מצטרף לשורה של ניירות עמדה שראו אור בשנים האחרונות אשר דנים ביישום של המונח “אפרטהייד” בהקשר למציאות הנתונה בישראל/פלסטין, מציאות שפלסטינים חיים ומתארים זה עשורים. השימוש בביטוי אפרטהייד מעורר מגוון התנגדויות, אך בניגוד לטענות שהעלו בכירים בישראל בתגובה לפרסום הדו”ח, השמעת ביקורת כלפי מדיניות של דיכוי ממוסד על בסיס מוצא אתני או לאום איננה הוכחה לאנטישמיות.

כארגון שפועל מאז הקמתו כדי להגן על זכותם של פלסטינים לחופש התנועה בין עזה, ישראל, הגדה המערבית וחו”ל, וכדי לשפוך אור על פינותיו החשוכות של משטר ההיתרים המגביל והדכאני שאוכפת ישראל, אנו עדים להפרות חמורות ויומיומיות של הדין הבינלאומי, בראש ובראשונה של חובתה של ישראל ככוח כובש לאפשר חיים תקינים ברצועת עזה. ממעקבנו המתמשך אחר מדיניותה של ישראל עולה בבירור כי ישראל עושה, שוב ושוב, שימוש פסול בשליטתה על הגישה למרחב האווירי, הימי והיבשתי לעזה ובייחוד על תנועת אנשים וסחורות לרצועה וממנה, ופוגעת במכוון ביותר משני מיליון הפלסטינים והפלסטיניות שחיים שם תחת כיבוש.

גישה כבר הראה והזהיר שאחת מהדרכים המרכזיות שבהן ישראל מנסה להנדס מחדש את המרחב בו היא שולטת היא “מדיניות הבידול“, אשר קורעת משפחות, חותרת תחת זכויות בסיסיות של פלסטינים באזור ומחוצה לו, ומקדמת את שאיפותיה הדמוגרפיות הפסולות של ישראל. קיומה של מדיניות זו, לצד פרקטיקות נוספות של נישול, אלימות והפרדה, מצביע גם הוא על הרלוונטיות של המונח אפרטהייד לתיאור המציאות ממנה סובלים פלסטינים. ככל שישראלים ימהרו להכיר במעשיהם ובמעשי המדינה בשמם, כך יקרב היום שבו חוסר הצדק יבוא אל קצו ותתאפשר מציאות אחרת.