כמעט שנה אחרי ששוחחנו איתו לראשונה, פגשנו שוב את עבדללה אבו חלימה, פלסטיני תושב עזה שפרויקט החקלאות ההידרופונית הייחודי שלו ניזוק קשות בההפצצות הישראליות במאי 2021. אבו חלימה, 35, נשוי ואב לשלושה, סיים תואר במערכות מידע באוניברסיטת אל אזהר והקים ב-2019 את פרויקט “הידרופוניקס” במטרה לקדם פתרונות לבעיות העומדות בפני ענף החקלאות ברצועת עזה. החממה המיוחדת שבנה במסגרת הפרויקט אפשרה מיקסום של שטח קרקע קטן, וצמצמה את צריכת המים הנדרשת ליבול. ב-19 במאי 2021, החממה נפגעה במתקפה אווירית וארטילרית של ישראל על האזור. יבולים שלמים נהרסו, ונגרם נזק למבנה החממה ולציוד הרב שבה. משרד החקלאות בעזה אמד את שווי ההפסדים של הפרויקט בכ-70 אלף דולר.

כששוחחנו עם אבו חלימה לפני שנה, הוא חשש שכמו תושבים אחרים שאדמתם ועסקיהם ניזוקו במלחמה ב-2014, יהיה קשה מאוד למצוא מימון לשיקום העסק שלו. “אז [ב-2014] טיפלו בעיקר בדיור, שזה עניין חשוב, אבל יזמים וחקלאים לא קיבלו פיצוי”, הסביר. שנה אחרי, ברור שחששותיו של אבו חלימה הפכו למציאות. במשך חודשים אחרי תום המתקפה, הוא הגיש בקשות למימון ממספר ארגונים בינלאומיים ומקומיים, אך אף ארגון לא נענה. במצב שבו משפחות עוד מחכות לאפשרות לבנות את ביתן מחדש, יש נושאים שנדחקים הצידה.

אבו חלימה הבין שאין מנוס אלא להתאים את עצמו למציאות החדשה. הוא החליט להקדיש את חלקתו לבניית חממות חקלאיות רגילות בתקווה שכך יוכל לפחות להתפרנס בכבוד, אבל החובות שהצטברו היו גדולים מדי.

אבו חלימה לצד החממה הפגועה. צילום: מוחמד עזיזה
אבו חלימה לצד החממה הפגועה. צילום: מוחמד עזאיזה

“זו התקופה הכי קשה שעברתי בחיי”, הוא אומר. “אין הכנסה, אין אופק, כל הניסיונות נתקלים במכשול של חוסר מימון. אין יציבות בפן הפוליטי ולא בפן הביטחוני או הכלכלי”. שוק העבודה המקומי ברצועה, הנאנק תחת 15 שנים של סגר הדוק שמשיתה ישראל, לא הותיר לאבו חלימה המון ברירות. “היו לי רק שלוש אפשרויות: הראשונה היא לנסות להגר מעזה ולנסוע לטורקיה כדי לחפש עבודה, השנייה היא להישאר בעזה ולהיכנס לכלא בגלל החובות שלא הצלחתי להחזיר. האפשרות השלישית היתה להגיש בקשה להיתר עבודה בישראל”, סיפר אבו חלימה.

בתחילת 2022 אבו חלימה קיבל היתר לצאת מעזה לפרנסה בישראל. כיום הוא עובד כפועל בשיפוצים. “התחלתי להחזיר את החובות, לפחות.תמיד יש סכנה שישראל תסגור את המעבר על רקע המצב הביטחוני, אבל אין לי תחליף ברצועה”.

במשך שנים ישראל לא רק מציבה מכשולים בלתי-אפשריים בפני התפתחותם של יוזמות ועסקים, קטנים כגדולים, בעזה, היא גם פוגעת במכוון בכלכלה הפלסטינית ומכפיפה אותה לאינטרסים ישראליים. היתרי “מסחר” והיתרי “יציאה לצרכים כלכליים” המעטים שהיא מקצה לפלסטינים תושבי עזה אינם מספיקים כדי לפרנס את מאות אלפי המובטלים ברצועה, ומוגבלים לתקופה של עד חצי שנה, ולפעמים פחות. מעבר לכך, קבלת ההיתרים כרוכה בתלות רבה אף יותר בהחלטות של ישראל: האם תסגור שוב את מעבר ארז כצעד ענישתי ותמנע גישה של רבבות אנשים לעבודתם? האם תחליט לבטל שוב את מכסת ההיתרים הצרה כקלף מיקוח פוליטי?

כך, מבעל עסק מצליח ויזם של פרויקט ייחודי ומבטיח שהעסיק 11 עובדים נוספים, אבו חלימה הפך למובטל, וממובטל לפועל, חשוף לניצול ולפגיעה בזכויותיו, שתלוי בישראל. כמוהו, עוד אינספור יזמים ויזמיות ברצועה ממשיכים להתמודד עם השלכות המתקפה האחרונה.

עם תואר במנהל עסקים מהאוניברסיטה האסלאמית בעזה ומספר מדליות מתחרויות בישול בינלאומיות, סג’א אבו שעבאן פתחה ב-2020 מסעדה משלה, וקראה לה ‘ביתנא’. עד מאי 2021 כבר הועסקו בביתנא שבע עובדות. אבו שעבאן מספרת בגאווה על ההתנהלות המקצועית של העסק, ונזכרת איך עבדה לילות כימים בתקווה להצלחתו. לפני המתקפה במאי, צוות המסעדה אף השתתף בתחרויות בישול אזוריות.

מסעדת ביתנא, לפני ההפצצה הישראלית במאי 2021. מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה
מסעדת ביתנא, לפני ההפצצה הישראלית במאי 2021. מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה

“הרגשתי גאווה ואחריות, שיש לי מקור הכנסה משלי, כאישה נשואה. שאני לא רק בבית, אני גם עצמאית. שאני יכולה להתמודד עם קשיים ולהוכיח לעצמי ולנשים שעובדות איתי שאנחנו יכולות לחולל שינוי”.

ב-12 במאי 2021 ישראל הפגיזה את מגדל אל-ג’והרה שבעיר עזה. באחת מקומותיו שכנה מסעדת ביתנא. “כששמעתי על ההפצצות, התפללתי לאלוהים שיגן על המסעדה, שיישאר ממנה משהו”, סיפרה לנו אבו שעבאן בימים שאחרי המתקפה. “הייתי ערה כל הלילה, ועם שחר רצתי למקום על אף הסכנה וגיליתי שהכל נהרס! התמוטטתי על הרצפה בבכי. אני לא יכולה לתאר במילים את התחושה שהרגשתי אז”.

אבו שעבאן תכננה להעסיק עוד נשים וחלמה לפתוח לעסק סניף נוסף. כששוחחנו עימה שנה אחרי המתקפה, היה נדמה שנפערה תהום בין השאיפות ההן למציאות. “פעם היינו מכינות אוכל לאנשים. היום אני וכל הצוות שלי מקוות שמישהו יוכל לספק אוכל לילדים שלנו”, היא אומרת.

אבו שעבאן לא קיבלה פיצויים ולא מצאה מימון לשיקום העסק. “מאז אותו יום גורלי ועד היום אנו חיים את אותו סיוט”, היא מספרת. “אחרי הפסקת האש, ולמרות כל ההרס, עדיין החזקנו בשאיפות ורצון לבנות מחדש, הייתה לנו תקווה לקום. אמרנו לעצמנו שאולי איבדנו את המקום והציוד, אבל עדיין יש לנו את עצמנו ואנחנו יכולים לחזור שוב. אבל לצערי המצב היה יותר קשה ממה שחשבנו תחילה. לא קל לחזור לעבודה אחרי שאיבדתי את הכול”.

מצד ימין, מסעדת ביתנא לאחר שהופצצה על ידי ישראל במאי 2021. מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה
מצד ימין, מסעדת ביתנא לאחר שהופצצה על ידי ישראל במאי 2021. מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה

משרד הכלכלה בעזה העריך את שווי ההפסדים למסעדת ביתנא בכ-60 אלף דולר. “האמת שאני שונאת להסתובב באזור שם, איפה שהיה מגדל אל-גו’הרה. כל הבניין עצמו הוסר, כל מה שנשאר שם זה שטח ריק שמחכה למימון כדי שאפשר יהיה לבנות אותו מחדש. וזה מזכיר לי שמאחורי כל קיר ובתוך כל חדר של המגדל הזה היו סיפורים של אנשים, חלומות שכבר אינם”.