ברבעון השני לשנת 2021 נרשמה ירידה של 3.2 אחוזים בשיעור האבטלה ברצועת עזה לעומת הרבעון הקודם, והוא עומד כעת על 44.7 אחוז. בפועל, אחוז האבטלה ברצועה גבוה עוד כיוון שמתחילת  2019 נגרעים משיטת החישוב של נתוני האבטלה והתעסוקה מי שהתייאשו מלחפש עבודה כתוצאה ממחסור באפשרויות. הפער באבטלה בין עזה לגדה המערבית נותר משמעותי: 44.7 אחוז בעזה לעומת 16.9 אחוז בגדה המערבית.

כשליש מהמועסקים ברצועת עזה השתכרו בין החודשים אפריל עד יוני מתחת לשכר המינימום שעומד על 1,450 שקל, ושכרם החודשי הממוצע עמד על 655 שקלים בלבד.

ברבעון השני צנח מספר המועסקים בענף הבניין ברצועה ב-42.3 אחוז, ומספר המועסקים בענף עמד על 7,866. בענף החקלאות והדייג חלה ירידה של 7.4 אחוזים במספר המועסקים, יחסית לרבעון הקודם. בענף המלונאות והמסעדנות נרשמה עלייה של כ-21 אחוז בכמות המועסקים.

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ברצועת עזה בקרב בני 15 ומעלה עמד ברבעון השני של השנה על 38.3 אחוז, ירידה של כחצי אחוז לעומת הרבעון הראשון. אחוז האבטלה בקרב נשים ברבעון השני עמד על 64 אחוזים, ומספר הנשים המובטלות ברצועה עלה בשבעה אחוזים ועמד על 67,400.

כ-35.7 אחוז מהמועסקים בעזה ברבעון השני עבדו במגזר הציבורי, כלומר עבור הרשות הפלסטינית או הממשל המקומי ברצועה. שכר יומי ממוצע במגזר הציבורי עמד ברבעון השני לשנת 2021 על 90.5 שקל. במגזר הפרטי, ממוצע השכר היומי היה 32.3 שקל.

המצב כיום, בו כמחצית מהמשתתפים בכוח העבודה של הרצועה מובטלים, הינו, בין היתר, תוצר של הגבלות התנועה הגורפות שישראל משיתה במשך עשורים רבים על עזה. על ישראל לחדול מצעדי ענישה קולקטיבית, שבין היתר עוצרים התפתחות של ענפים יצרניים, לאשר כניסה מידית של כל הנחוץ לא רק לשיקום אלא גם לקידום ופיתוח תשתיות אזרחיות, ולאפשר תנועת אנשים בכפוף אך ורק לשיקולים ענייניים.