שאלות ותשובות

עמותת גישה הוקמה בשנת 2005 במטרה להגן על הזכות לחופש תנועה של תושבי השטחים הפלסטיניים, ובעיקר רצועת עזה, ועל זכויותיהם האחרות התלויות בחופש התנועה.

העמותה הוקמה נוכח מצב בו הגבלת חופש התנועה של תושבי השטחים נעשתה אחד ההיבטים הדומיננטיים של הכיבוש, אשר פוגע כמעט בכל אחד ואחת מתושבי השטחים. ישראל אוסרת על מעבר בין עזה לגדה המערבית פרט למקרים הומניטריים חריגים. הגבלות התנועה מוטלות על תושבי השטחים באופן גורף, ולגבי רוב האנשים שאת תנועתם היא מגבילה, ישראל אינה מעלה טענות ביטחוניות פרטניות. ההפרה של זכותם הבסיסית של הפלסטינים לחופש תנועה גוררת הפרה של זכויות יסוד נוספות שלהם, כגון הזכות לחיים, הזכות לקבלת טיפול רפואי, הזכות לחינוך, הזכות להתקיים בכבוד, הזכות לשלמות התא המשפחתי והזכות לחופש הפולחן. העמותה שמה לה למטרה לפעול על מנת לשפר מצב זה.

מעבר לכך, תכנית ה”התנתקות” של ישראל מרצועת עזה ב-2005 יצרה צורך בגוף שיעקוב אחר המשך שליטתה של ישראל ברצועה ובמעבריה, ידגיש ששליטה זו גוררת אחריות ישראלית לתושבי עזה, וייצג את תושבי הרצועה כנגד הגבלות התנועה שממשיכה ישראל להטיל עליהם. גישה באה למלא תפקידים אלה.

בבסיס עבודתה של עמותת גישה דבקות בעקרונות זכויות האדם, אמונה שמתן האפשרות לחיים אזרחיים תקינים מהווה מפתח לעתיד טוב יותר באזור וניסיון לפעול למען קיום החוק בידי רשויות ישראל.

עקרון מנחה במשפט הבינלאומי ההומניטרי, כמו גם בדיני זכויות האדם הבינלאומיים, הוא שכוח ששולט על שטח מסוים, נושא באחריות להגן על ביטחונם של האזרחים החיים בו, לשמור על זכויותיהם, ולאפשר להם חיים תקינים ופיתוח כלכלי. משום כך, מאז שנת 1967, עת כבשה את רצועת עזה והגדה המערבית, חבה ישראל חובות לאוכלוסייה שם. מאז מימושה של תוכנית “ההתנתקות” באוגוסט 2005, במסגרתה פינתה ישראל מרצועת עזה מתקני קבע צבאיים והתנחלויות אזרחיות, מתחלקת השליטה ברצועת עזה בין מספר גורמים. גם מאז, מוסיפה ישראל לשלוט באופן מלא במים הטריטוריאליים, במרחב האווירי של רצועת עזה ובמעברים היבשתיים בין הרצועה וישראל. כמו כן, ישראל מוסיפה לשלוט במרשם האוכלוסין הפלסטיני, הקובע מי יכול להחזיק בתעודת זהות בשטחים, ובחלק ממערכת המיסוי ברצועה. בשל שליטתה במרשם האוכלוסין, גם כיום מקיימת ישראל שליטה מסוימת במעבר רפיח שבין עזה ומצרים, בו רשאים לעבור רק המחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות, אשר אושרו בידי ישראל. השליטה הישראלית בהיבטים משמעותיים אלה של החיים ברצועת עזה יוצרת מחוייבות של ישראל לאוכלוסיית הרצועה בתחומים בהם היא שולטת.

גם בית המשפט העליון, הגורס כי ישראל כבר אינה מהווה כוח כובש ברצועת עזה, קבע כי ישראל מוסיפה לשאת בחובות ביחס לתושבי עזה, כנגזרת ממצב הלחימה בין ישראל לבין חמושים בעזה, משליטתה הנמשכת של ישראל בגבולותיה של עזה וכן מהזיקה ההיסטורית, של כמעט ארבעים שנים של שליטה ישראלית ישירה (בין השנים 1967 ו-2005) והתלות שזו יצרה לרצועת עזה בתשתיות ובשירותים מטעם ישראל. כך או אחרת – ישראל עודנה נושאת באחריות כלפי רצועת עזה ותושביה לגבי התחומים בהם היא שולטת, ובכלל זאת מעבר של אנשים וסחורות מעזה ואליה. כמו כן, מוטלות על ישראל חובות מכוח המשפט ההומניטרי הבינלאומי לשמור על הסדר הציבורי ולאפשר את קיומם של חיים תקינים לאוכלוסיה האזרחית, בתחומים בהם היא מוסיפה לשלוט. מכאן, שישראל אחראית לדאוג לכך שמדיניותה בנוגע למעברים תאפשר לתושבי הרצועה חיים תקינים.

יש לציין, כי ישראל היא לא היחידה שנושאת באחריות וחבה חובות כלפי האוכלוסייה בעזה. גם גורמים לא-מדינתיים, כמו שלטון חמאס והרשות הפלסטינית, אשר מפעילים שליטה על אוכלוסיית הרצועה, וכן מצרים, השולטת במעבר רפיח שבינה לבין רצועת עזה, חבים חובות כלפי אותם תושבים בתחומים בהם הם שולטים.

הפלסטינים ברצועה אינם נהנים מתנועה חופשית דרך מעבר רפיח, אשר נשלט בשנים האחרונות בידי מצרים וממשלת חמאס, כשמצרים היא זו שמחליטה באיזו תדירות לפתוח את המעבר. לישראל יש השפעה מסוימת על זהות העוברים במעבר רפיח באמצעות שליטתה במרשם האוכלוסין הפלסטיני וכן באמצעות שיתוף פעולה בטחוני עם מצרים. הסגר הישראלי הופך את רצועת עזה לשטח חסום, מה שמטיל על מצרים חובה לפתוח את מעבר רפיח לתנועת אנשים סדירה. כמו כן, מצרים מחויבת לאפשר מעבר של סיוע הומניטרי משטחה לרצועת עזה. עם זאת, מצרים מטילה הגבלות על יציאה וכניסה של אנשים מרצועת עזה דרך מעבר רפיח, וכמעט ואינה מתירה כניסת סחורות משטחה ישירות לתוך הרצועה דרך המעבר. כאשר מעבר רפיח נסגר, כפי שקורה מעת לעת, תושבי עזה נותרים כלואים.

מאחר וזכותם של תושבי עזה לחופש תנועה אל מחוץ לארצם אינה יכולה להתממש בצורה מספקת דרך מעבר רפיח, על ישראל לאפשר להם תנועה דרך המעברים האחרים – בין אם תנועה יבשתית ובין אם תנועה אווירית וימית מרצועת עזה לעולם החיצון. מעבר לכך, גם לו היה בידי תושבי הרצועה לנוע באופן חופשי דרך מעבר רפיח, הדבר לא היה מספק את צרכי התנועה שלהם, שכן יציאת תושבים פלסטינים מעזה דרך רפיח אינה עונה על הצורך הדוחק שלהם לנוע לגדה המערבית, אזור בו יש להם קשרי משפחה ענפים, וכן קשרים חברתיים, תרבותיים וכלכליים. זאת, משום שישראל אינה מתירה כניסה של פלסטינים תושבי עזה לגדה מירדן דרך מעבר אלנבי, גם לו היה תושב מצליח לנסוע בדרך הארוכה, היקרה והפתלתלה הנדרשת לצורך מעבר בין עזה לגדה דרך מצרים וירדן.

הסירוב לאפשר לצלב האדום לבקר את גלעד שליט היה הפרה חמורה של החוק הבינלאומי, כמו גם ירי רקטות באופן בלתי מובחן או באופן מכוון לעבר ריכוזי אוכלוסייה בדרום ישראל, המהווה גם פשע מלחמה. בשני המקרים, על השלטון הפלסטיני בעזה מוטלת החובה להקפיד על כללי המשפט הבינלאומי ולהעמיד לדין את האחראים על הפרתם. עם זאת, הפרות של המשפט הבינלאומי מצד הרשויות הפלסטיניות אינן מצדיקות הפרות מצד ישראל.

ההיסטוריה מלמדת שבכל סכסוך מזוין קיים סיכון שהצדדים יפגעו במכוון באוכלוסייה אזרחית כדי להפעיל לחץ על היריב להיכנע. לכן אוסר המשפט הבינלאומי ההומניטרי – שאחת ממטרותיו המרכזיות היא להגן על אזרחים בשעת מלחמה – על ענישה קולקטיבית נגד כלל האוכלוסייה. על ממשלת ישראל להסיר את ההגבלות שהיא מטילה על תנועת אנשים וסחורות מהרצועה ולתוכה, שפוגעות באופן גורף וללא הבחנה בכל תושבי עזה, ללא קשר למעורבותם האישית בפעולות אלימות נגד ישראל (את תשובתנו לטענת המדינה שמדובר בסנקציות המותרות במסגרת של “לוחמה כלכלית” ניתן למצוא בהרחבה כאן.

המשפט הבינלאומי מעניק לישראל את הסמכות לנקוט בפעולות רבות ומגוונות כדי להגן על אזרחיה, ובכללן לפעול כנגד קבוצות חמושות על מנת לקדם מטרות צבאיות. אולם המשפט הבינלאומי אוסר באופן מפורש על הענשת אזרחים בגין מעשים שלא ביצעו ובגין מציאות שמעבר לשליטתם.

מעבר לכך, יש לציין שאמנם בתגובה לירי הקסאמים, לשביית שליט ולשלטון חמאס הידקה ישראל את הסגר עד מאוד, אולם ההגבלות על התנועה, בעיקר בין עזה לגדה המערבית, הוטלו שנים רבות קודם לכן. האיסור על תנועת סטודנטים מעזה לגדה המערבית, למשל, נמשך כבר מאז שנת 2000.

עמותת גישה פועלת הן במישור המשפטי והן בזה הציבורי למען קידום חופש התנועה בשטחים. במישור המשפטי, מייצגת העמותה ללא גביית תשלום אנשים וארגונים אשר זכויותיהם נפגעות, ופונה בשמם לצבא וליתר רשויות המדינה וכן לערכאות משפטיות, כולל הגשת עתירות לבג”ץ ולבתי משפט מנהליים. בדיונים המשפטיים מתבססת העמותה על המשפט הישראלי, המשפט הבינלאומי בדבר זכויות אדם והמשפט ההומניטרי. העמותה אינה מייצגת את לקוחותיה בערכאות בינלאומיות או זרות. מעבר לסיוע פרטני, פועלת גישה לשינוי המדיניות המגבילה באמצעות הגשת עתירות עקרוניות לבג”ץ – לרוב בשיתוף עם ארגוני זכויות אדם נוספים, עריכת מחקר משפטי, וכתיבת חוות דעת וניירות עמדה משפטיים.

בנוסף, עמותת גישה שמה לה למטרה לפזר את העמימות ולקדם את השקיפות של המדיניות הישראלית לגבי השטחים בכלל, ועזה בפרט. העמותה לומדת על חלקים מהמדיניות באמצעות עבודתה השוטפת בייצוג אלה שתנועתם הוגבלה, פונה לרשויות בבקשות לנתונים ולמסמכים רשמיים המעידים על המדיניות, ומגישה עתירות מתוקף חוק חופש המידע. צוות המידע של עמותת גישה, עליו נמנה גם חוקר השטח של העמותה, המתגורר בעזה, אמונים על איסוף מידע והצלבתו באמצעות ראיונות של תושבים שזכויותיהם הופרו, בקשות מידע מרשויות ישראליות ופלסטיניות וסקירת נתונים של גופים מקצועיים ושל ארגונים בינלאומיים. בהתבסס על עבודתה בתחום המשפט ואיסוף המידע, עורכת העמותה מחקרים וכותבת דוחות בנושאים שונים הנוגעים להגבלות התנועה של אנשים וסחורות.

במישור הציבורי פונה העמותה ישירות למקבלי החלטות ולבעלי תפקידים בכירים, מקומיים וזרים, על מנת לקדם מדיניות הנותנת ביטוי הולם לזכויות אדם. כמו כן, פונה גישה לכלל האוכלוסייה ולמעצבי דעת הקהל באמצעות פרסומים בכלי התקשורת השונים, על מנת לעורר דיון ציבורי מושכל על הגבלות התנועה המוטלות על תושבי השטחים ועל המשך השליטה הישראלית בעזה.

עמותת גישה פועלת למען קידום חופש התנועה עבור כלל תושבי השטחים, ובעיקר תושבים של רצועת עזה. בעת הקמת העמותה הגבלות התנועה שהוטלו על תושבי עזה בלטו בחומרתן, אף בהשוואה לגדה המערבית, מבלי שניתן לכך מענה מספק מצד ארגוני זכויות אדם. משום כך, בחרה עמותת גישה להתמקד בייצוג תושבים של רצועת עזה, אשר זכותם לחופש תנועה נפגעת.

מאחר ובין פלסטינים תושבי רצועת עזה והגדה המערבית קיימים קשרי משפחה ענפים וכן קשרי תרבות וכלכלה – הסיוע שמגישה עמותת גישה לתושבי עזה מקל לעתים קרובות גם על תושבים בגדה, בעיקר במקרים של הגבלות על חופש תנועה בין שני האזורים. בנוסף, עמותת גישה מגישה סיוע משפטי לתושבים פלסטינים המתגוררים בגדה המערבית, אך מענם רשום ברצועת עזה. מעבר לכך, העמותה מקיימת מעת לעת גם פרוייקטים ספציפיים לגדה המערבית, כגון הענקת סיוע משפטי לתושבים שם בגישה לאוניברסיטאות, למוסדות חינוך אחרים ולמקומות עבודה.

עמותת גישה מעריכה את המגוון הרחב של ארגוני זכויות האדם הישראליים, אשר פועלים בתוך הקו הירוק על מנת להגן על זכויותיהם של תושבי ישראל ואזרחיה, ועובדת איתם בשיתוף פעולה. העמותה בחרה להתמקד בשמירה על חופש התנועה בתוך השטחים משתי סיבות: ראשית, תושבי השטחים סובלים מהגבלות תנועה גורפות ומרחיקות לכת, בעיקר תושבי רצועת עזה. שנית, תושבי השטחים, אשר אינם זכאים להשתמש באפיקי פעולה דמוקרטיים על מנת להשפיע על הרשויות שמכתיבות את אפשרויות התנועה שלהם, זקוקים במיוחד להגנת המשפט הבינלאומי, באמצעות ארגונים כגון גישה.

הגבלות התנועה מוטלות על תושבי השטחים באופן גורף, ולגבי רוב האנשים שאת תנועתם ישראל מגבילה, לא מעלים גורמי הביטחון טענות ביטחוניות פרטניות. איסור היציאה מרצועת עזה מבוסס על החלטה גורפת של הקבינט המדיני-ביטחוני מספטמבר 2007 להגביל תנועת אנשים וסחורות אל רצועת עזה וממנה, בתגובה לעליית חמאס לשלטון ולירי על מטרות אזרחיות בתוך ישראל. ההגבלות הללו אינן מוטלות על מנת להתמודד עם איום ביטחוני קונקרטי שיוצרת תנועת אנשים וסחורות, כי אם מטרתן היא להפעיל לחץ על ממשלת חמאס ברצועת עזה באמצעות הטלת מגבלות על האוכלוסייה האזרחית ברצועה. הסגר ההדוק שמטילה ישראל על רצועת עזה פוגע, אם כך, בכל אחד ואחת מתושבי הרצועה – שלמעלה ממחצית מהם קטינים – ללא כל קשר למעורבותם האישית בפעולות אלימות נגד ישראל. בכך, מהווה הסגר ענישה קולקטיבית, עליה אוסר המשפט הבינלאומי.

התנועה בין עזה לגדה המערבית מוגבלת מאד אף היא כמדיניות, ולא בשל איומים ביטחוניים קונקרטיים. ההגבלות מיועדות למנוע תנועה מפלסטינים תושבי הרצועה ללא קשר לשאלת המעבר דרך ישראל, שכן ישראל מסרבת לערוך בדיקות ביטחוניות פרטניות לתושבי עזה אשר מבקשים לנוע לגדה דרך ישראל, ואף אינה מאפשרת להם לעבור לגדה מירדן דרך גשר אלנבי, ללא כניסה לישראל. המשפט הבינלאומי מאפשר לישראל לערוך בדיקות בטחוניות פרטניות לכל אדם שמבקש להיכנס לתחומיה ולכל סחורה שמועברת דרכה – ובקשתנו היא כי ישראל תעשה זאת.

חשוב לציין גם כי במקרים בהם טוענת ישראל למניעה ביטחונית למעברו של אדם מסויים, היא מבססת זאת לעתים קרובות על חומר חסוי אליו אין לאותו אדם או לפרקליטיו גישה. במקרים כאלה משיגה עמותת גישה על ההליך בפני רשויות הביטחון או בתי המשפט, ודורשת לקיימו באופן הוגן ותוך שקיפות. לעתים מוּסרת מניעה ביטחונית לגבי אדם מבלי שחל שינוי בנסיבות, לאחר הגשת עתירה לבג”ץ או פרסום המקרה בתקשורת. הדבר מעלה חשש שגם טענות ביטחוניות פרטניות נגועות לעתים בשרירותיות.

עמותת גישה מחזיקה באמונה ששמירה על זכויות האדם אינה סותרת שמירה על הביטחון, אלא מחזקת אותו. ובפרט, חופש תנועה תורם ליצירת חברה משכילה ומשגשגת, ומקדם בטווח הארוך את הביטחון של כלל הנוגעים בדבר.

צוות המידע של עמותת גישה, עליו נמנה גם חוקר השטח של העמותה, המתגורר בעזה, אמונים על איסוף מידע והצלבתו באמצעות ראיונות של תושבים, בקשות מידע מרשויות ישראליות, פלסטיניות וזרות וסקירת נתונים של גופים מקצועיים ושל ארגונים בינלאומיים. עמותת גישה מקפידה על אמינות המידע עליו היא מתבססת; לרוב לא קיימת מחלוקת בין המדינה לבין העמותה ביחס לנתונים ולעובדות, אלא הן חלוקות בנוגע לפרשנות, לנקודת המבט ולהקשר בו הן שמות את הדברים.

חלקים נרחבים מהמידע שבידי עמותת גישה מקורם ברשויות המדינה, בעיקר הצבא ומשרד הביטחון: את רוב הידע שלה בנוגע למדיניות הישראלית בעזה צוברת העמותה באמצעות ייצוג פלסטינים מעזה ומהגדה אשר מנסים לצאת מהרצועה ולהכנס אליה, וכן להכניס אליה ולהוציא ממנה סחורות. העמותה פונה בשמם לרשויות, עוקבת אחר תשובות הרשויות, וכך מסיקה לגבי המדיניות הכוללת הנהוגה. בנוסף, לומדת העמותה על חלקים מהמדיניות מתגובותיה של המדינה לעתירות לבג”ץ.

מדיניותה של ישראל ברצועת עזה אינה מעוגנת ברובה בדברי חקיקה ראשית או משנית, אלא מתבססת על אוסף נהלים והנחיות, אשר בניגוד לנדרש על פי חוק חופש המידע התשנ”ח-1998, אינם מפורסמים באופן מרוכז ונגיש לציבור, ולעתים קרובות אינם מפורסמים כלל. עמותת גישה פועלת על מנת לקדם את השקיפות של המדיניות הישראלית לגבי השטחים בכלל, ועזה בפרט. לשם כך פונה העמותה לרשויות בבקשות לנתונים ולמסמכים רשמיים המעידים על המדיניות, ומגישה עתירות מתוקף חוק חופש המידע.
במידה ומתעוררת שאלה באשר לנתון או לעובדה שפרסמה העמותה, נשמח אם תצרו עמנו קשר.

פעילותה של עמותת גישה הביאה במספר מקרים לשינוי במדיניות המגבילה את חופש התנועה של פלסטינים תושבי השטחים, ולהעלאת המודעות להשלכות של הפרות זכויות אדם. כך, למשל, הצליחה גישה להביא להסרת האיסור על מעבר סטודנטים מהגדה המערבית לישראל לצורך לימודים באוניברסיטאות ישראליות וגרמה לרשויות הצבא להתיר מעבר לחו”ל דרך ישראל של מאות סטודנטים מעזה המבקשים ללמוד בארצות אחרות. כמו כן, פעילותה הציבורית של גישה תרמה להחלטתה של מצרים להתיר לסטודנטים לצאת מהרצועה דרך מעבר רפיח, מה שתרם להגעתם של מאות סטודנטים נוספים מעזה ללימודיהם בחו”ל והדגיש את מחויבותה של מצרים לאפשר לתושבי עזה מעבר בשטחה כאשר אפשרויות אחרות לתנועה חסומות.

עבודתה הפרטנית של גישה סייעה לאלפי אנשים שתנועתם הוגבלה להגיע ליעדם וכך להתאחד עם משפחתם, לעבוד במקום חדש, לקבל טיפול רפואי חיוני או ללמוד. בכך, תורמת גישה ולו במעט לפיתוח כלכלה עצמאית, חברה אזרחית וקיום חיים תקינים בשטחים.

מעבר לסיוע פרטני, תורמת גישה להעלאת המודעות הציבורית למדיניות ישראל בעזה ולפיזור הערפל סביבה. כך, באמצעות מאבק משפטי ממושך הביאה גישה לחשיפה ראשונה של מסמכים רשמיים של משרד הביטחון – שאת קיומם הכחישו נציגי המדינה – המכילים כללים לפיהם התנהל עד אמצע 2010 הסגר על רצועת עזה. בין היתר, מגלים המסמכים כי המדינה יצרה סדרה של נוסחאות לשם חישוב מלאי המוצרים ברצועה ונתנה אישור עקרוני למדיניות של “צמצום מכוון”. העמותה יוזמת באופן סדיר פרסומים בכלי התקשורת הישראליים והזרים בנוגע להגבלות תנועה, יוצרת דיון פתוח יותר לגבי המדיניות המגבילה ומקדמת שקיפות של המדיניות במטרה לשנותה. ניתן לשער כי לפעילותה המשפטית והציבורית העיקשת של עמותת גישה בנוגע לאיסור על כניסת רוב סוגי הסחורות לעזה, שזכתה להדים תקשורתיים רבים, היה חלק בביטול רובו של אותו איסור ביוני 2010, לאחר ארועי המשט לעזה.

למידע נוסף לגבי עבודת העמותה והישגיה, כתבו אלינו ל: info@gisha.org.