העותרות, אחיות הרשומות כתושבות עזה שנישאו לתושבים ירדנים ומתגוררות עימן בירדן, הגיעו עם ילדיהן, באישור ישראל, לביקור משפחתי בעזה בסוף ינואר 2020, ותכננו לחזור לביתן לאחר כחודש וחצי. בראשית מרץ, עם פרוץ מגיפת הקורונה בעולם, הטילה ישראל סגר מלא על הרצועה ולא עלה בידי האחיות לשוב לביתן.

העותרות המתינו כמה חודשים בתקווה להקלה בסגר, ומשלא חלו שינויים במדיניות, פנו באוגוסט 2020 לסיוע של גישה. מכיוון שבעת ההיא הופסק התיאום בין הרשות הפלסטינית לבין ישראל, פנינו בשם העותרות ישירות למת”ק עזה בבקשה להסדיר בהקדם האפשרי את חזרת העותרות וילדיהן לביתן שבירדן. מכאן ואילך, ולמרות שמדובר בבקשה הומניטרית ממדרגה ראשונה, הציבו המשיבים בפני העותרות דרישות שונות ומשונות וכלאו אותן בסבך בירוקרטי שלא ניתן להתגבר עליו, בין היתר דרישה להצגת מסמך ירדני שאינו מונפק עוד (מסמך “עדם מומנעה”) ואי מענה במסגרת סד זמנים שהכתיבו שלטונות ירדן. לאחר חמישה חודשים של שליחת העותרות בלך ושוב, הוגשה ב-6 בינואר 2021 עתירה דחופה. בעתירה הודגשה זכותו של אדם לשוב לביתו, וטענּו בה להפרת חובת תום הלב של הרשות.

למרות שבתגובתה לעתירה נתלתה המדינה שוב בטענות בירוקרטיות שלעותרות אין כל אפשרות להתמודד עימן, הסכימו נציגיה במעמד הדיון, שהתקיים ב-21.1, בהמלצת בית המשפט, להתחייב לתת מענה סופי לבקשת העותרות במסגרת סד הזמנים שנקבע על ידי שלטונות ירדן.

ב-24.1 הודיעה המדינה כי בקשת העותרות אושרה, ולמחרת הן יצאו, עם ארבעת ילדיהן, מהרצועה בדרכם לביתן שבירדן, והעתירה נמחקה.