מזה כחודשיים שישראל אוסרת באופן גורף על הכנסה לרצועת עזה של ציוד תקשורת, בין היתר של מחשבים ניידים, טלפונים סלולריים, טאבלטים, כבלי רשת, מצלמות אינטרנט, ציוד היקפי נוסף וחלקי חילוף לתיקון המכשירים. האיסור הוטל לאחר פריצה גדולה למחסנים של חברת התקשורת פלטל, שיוחסה לפעילי חמאס. ב-10 בפברואר הודיעה ישראל שהיא משעה הכנסה של כל “ציוד תקשורת” עד שהפריטים שנגנבו יוחזרו. גם אם הפריצה גרמה נזק לתושבי הרצועה ובעיני ישראל אינה ראויה, הטלת עונש נוסף על התושבים אינה תגובה סבירה. כמו ברוב העולם, בשל סכנת התפשטות נגיף הקורונה, גם בעזה הושבתו לאחרונה מוסדות החינוך וההשכלה הגבוהה, ורוב מקומות עבודה, ותושבים רבים חסרים כעת את האמצעים ההכרחיים להתמודד עם הבידוד החברתי והצרכים השונים שהוא גוזר.
עובד השטח של גישה, מוחמד עזאיזה, והצלמת אסמאא חלידי, תושבי הרצועה, יצאו לבחון את השלכות ההחלטה למנוע במכוון את הכנסת הציוד שעליו גם מתבססת פרנסתם של רבים. מוחמד אבו-נחלה, מנהל מסחרי בפלטל, הסביר להם כי “בגלל הסגר שישראל כופה על הרצועה, האינטרנט הוא החלון העיקרי של התושבים לעולם. אבל ישראל גם מסרבת, כבר שנים, לכל בקשותינו להכניס ציוד שנחוץ לפיתוח רשתות אינטרנט מתקדמות”.
גם בשגרה ישראל מחשיבה כל פריט שמוגדר “ציוד תקשורת” כדו-שימושי, כלומר כזה שלטעמה עלול לשמש גם לצרכים צבאיים, ולכן היא מתנה את הכנסתו לעזה בתיאום ארוך, מסורבל ובלתי שקוף. “לפני כמה שבועות התקלקל ראוטר ראשי, שאחראי על אספקת אינטרנט לבתים רבים”, מספר אבו-נחלה. “בגלל המחסור בחלקי חילוף אנחנו לא יכולים לתקן אותו. במצב הקיים, פלטל גם לא יכולה לספק אינטרנט ללקוחות חדשים”.
לדבריו, המחסור יצר כאוס מוחלט בענף התקשורת. “כל המערכות החיוניות והענפים הכלכליים ברצועה מסתמכות על תפקוד שוטף של מכשור תקשורת ונפגעות מהמצב. משרד הבריאות עובד כיום על תוכנות לעיבוד מידע נתונים של חולים, שעלולים להימחק ברגע במקרה של תקלה במחשבים. יש מתקני בידוד שנבנים עכשיו באזורים נטולי תשתית תקשורת, אין אפשרות לחבר אותם לאינטרנט”.
ח’ליל סלים, בעלים של “מוטאורין פלוס” מספר כי אילוצי העבודה מהבית בתנאים החסרים מציבים אתגרים קשים מהרגיל אף בפני עובדים בתעשיית ההיי-טק. “החשמל פועל לסירוגין באזורים שונים ברצועה, וחברי הצוות שפועלים מרחוק לא מצליחים לנהל קשר רציף זה עם זה”. סעדי לוזון מנהל חברת ההייטק Unit One, שמעניקה שירותי מיקור חוץ לחברות מחוץ לרצועה, מספר כי המחסור בכבלים לרשתות, בנתבים ובחלקי שרתים פוגע בהתנהלות השוטפת של העבודה. הוא חושש מביטולי חוזים. “בצל איום הקורונה, כולם מבצעים צמצומים. הכי קל לוותר על ספקים חיצוניים”.
פיראס אל-יאזג’י, מנהל החברה הבינלאומית למחשבים בעזה, שמוכר מחשבים וציוד נלווה למוסדות ציבוריים, לארגונים ולחנויות מחשבים ברצועה, מספר שהמלאי שהחזיק בחנות המרכזית התרוקן כמעט לחלוטין בעקבות האיסור על הכנסת ציוד תקשורת. מעל החנות מרחפת עכשיו סכנת סגירה. “אין טעם לאגור כמויות גדולות של מחשבים ואביזרים, כי זה תחום מתפתח ומוצרים חדשים יותר תמיד מגיעים,” הוא מסביר. “נאלצנו לוותר לאחרונה על מכרז לאספקת מחשבים נייחים שהוציאה החברה להפעלת תחנת הכוח, וגם על מכרז של ארגון חברתי שביקש לקנות מחשבים, מדפסות ומקרנים”.
עוד הוא מדבר, נכנס לחנות מוחמד תוופיק, בן 26, סטודנט לתואר במדעי המחשב. כבר שבועיים שהוא מחפש סוג מסוים של מחשב נייד, שנחוץ לו ללימודיו. “אני, וסטודנטים אחרים, לא מצליחים למצוא ציוד שיאפשר לנו להשתתף בהרצאות מרחוק,” הוא נאנח. אחד מחבריו מחפש מטען נוסף למחשב נייד, שיסייע לו ללמוד גם בשעות הנתק מהחשמל, אך ללא הועיל. “הוא התקשר לכמה בעלי חברות. כולם אומרים שיש להם את הסחורה, אבל היא תקועה בישראל”.
מרצים רבים שותפים לתסכול שנוצר מהמחסור בציוד, שנחוץ גם לצרכי ההוראה. ד”ר נאסר מהדי המרצה באוניברסיטת אל אזהר, מספר שבגלל תקלה במצלמת המחשב הנייד שלו, הוא לא מצליח לתקשר עם הסטודנטים באמצעות אפליקציית זום, אך בשוק אין להשיג מצלמה חלופית. מרצה עמית שלו, הוא אומר, לא מצליח למצוא מחשב נייד חדש במקום הקודם שהתקלקל.
למרות שאחוזים ניכרים מאוכלוסיית עזה חיים בעוני, הגישה לטכנולוגיה נפוצה כמו טלפונים סלולריים רווחת.בבתים רבים יש מחשבים וגישה לאינטרנט. “בכל בית יש לפחות מכשיר חכם אחד, בין אם מחשב נייח, מחשב נייד או טלפון סלולרי. הם מתקלקלים לעתים קרובות בגלל הניתוקים התכופים מהחשמל והמעבר מהרשת לשימוש בגנרטורים, אבל אי אפשר לתקן אותם בגלל היעדר חלקי חילוף,” אומר מרוואן אבו סעדה, סוכן מורשה של חברת גדולה בגדה המערבית ומנהל חברה לייבוא מחשבים. הוא שם לב לכך שמוסדות וארגונים חוזרים ומפרסמים את אותם מכרזים לקניית מחשבים ואביזרים נלווים, בגלל שאין מי שמסוגל לספק את כל הציוד הדרוש להם.
אבו-סעדה מוטרד מהשפעות מזג האוויר על פריטיו בעלי הרכיבים העדינים, שמאוחסנים כבר שבועות בישראל, מכיוון שהיא מונעת את הכנסתם. בנוסף לעלויות האחסון, הוא ממשיך לשלם את הוצאות תפעול חודשיות בסך 7,000 דולר, אך הכנסות אין. אם המצב יימשך, הוא אומר, בקרוב ייאלץ לפטר עובדים.
איימן בכרון, המנהל שתי חברות בעזה למכשירים סלולריים ולמחשבים, מספר כי נאלץ לפטר 30 מתוך 40 עובדיו. ישראל הגבילה מאוד כניסת מחשבים וטלפונים ניידים לרצועה גם לפני האיסור הנוכחי, הוא אומר. על כך הצליח עוד להתגבר, אך הסחורה שייבא מסין ומדובאי כבר עלתה לו מיליוני שקלים ובגלל שאינו יכול להכניסה לעזה, החברה שלו קורסת. הוא מחפש עוד דרכים לצמצם הוצאות שוטפות, שעומדות בשגרה על מאה אלף שקל בחודש.
בכרון מדגיש כי ילדים ובני נוער ברצועה נפגעים מהאיסור על הכנסת הציוד שהוא מייבא מכיוון שהם תלויים בטלפונים ניידים וטאבלטים ורגילים להשתמש במכשירים החכמים, ולא במחשבים. את דבריו קוטע סטודנט צעיר שנכנס לחנות. בן 21, שלומד טכנולוגיית מידע באוניברסיטת אל-אזהר. בשבוע האחרון הסתובב בין חברות ובחנויות השונות בתקווה למצוא כרטיס רשת שיאפשר לו להשתתף בהרצאות מרחוק, וגם חלקי חילוף לתיקון הטלפון הנייד שלו. כעבור כמה דקות הוא יוצא מהחנות, בידיים ריקות.
ביום שני (6.3) גישה שלח מכתב לשר הביטחון, למתפ”ש וליועץ המשפטי לממשלה, ובו דרישה לבטל מידית את המניעה הגורפת על ציוד תקשורת ומחשבים.