יום ג’, 11 בינואר 2022: דו”ח חדש של גישה המתפרסם היום – קווים אדומים, רשימות אפורות – מציג 10 שאלות ותשובות על מדיניות ישראל בנוגע להכנסת ציוד וחומרים שישראל מגדירה “דו-שימושיים” לרצועת עזה – הכוונה לסחורות שיש להן ייעוד אזרחי מובהק אך ישראל חושדת שישמשו גם לצרכים צבאיים. שנים שישראל חוסמת ומעכבת את כניסתן של סחורות אלה, החיוניות לכלכלה, למערכת הבריאות ולתשתיות האזרחיות, והמחסור בהם מוסיף לדרדר את תנאי החיים ברצועה, מוביל לתת-פיתוח ומסכל מאמצי שיקום ובנייה.
המסמך מתבסס על מחקר ענף שנערך ב”גישה” ועושה סדר בכל מה שנחוץ לדעת על מדיניותה הדרקונית של ישראל ביחס לסחורות “דו-שימושיות”. ניתוח גישה מראה כי המדיניות לוקה בחוסר שקיפות ובעמימות מכוונת, חורגת בהרבה מסטנדרטים בינלאומיים, וגורמת להפרות מתמשכות של חובת ישראל, על פי חוק, לאפשר חיים תקינים ברצועה.
הדו”ח סוקר בנוסף את השינויים השרירותיים בהתנהלות ישראל ביחס לסחורות דו-שימושיות במשך השנים, שופך אור על הערוצים השונים לתיאום הכנסתן דרך ישראל ומצרים, ומפרט את החובות החוקיות של כל הגורמים המעורבים באזור, ובראשם ישראל, לאפשר זאת. חלק עיקרי בדו”ח בוחן מקרוב גם את פעולת “המנגנון לשיקום עזה” (GRM), אשר גובש בין ישראל לרש”פ בתיווך האו”ם בעקבות המלחמה בקיץ 2014. הביורוקרטיה המסובכת, תנאי הפיקוח המוגזמים וחוסר השקיפות והאחריותיות המאפיינים את דרישותיה של ישראל מהמנגנון הובילו לעיכובים בבנייה, להשעיית קבלנים ואף ליצירת שוק שחור.
לצד אלה, מוצגות במסמך עדויות של מומחים וגורמי מקצוע, המתארים במילותיהם כיצד ההגבלות על סחורות “דו-שימושיות” ותנאי העבודה תחת המנגנון, פגעו פגיעה קיצונית בזכויות לקניין ולפרנסה. אחד מאנשי העסקים הבכירים ברצועה שהתראיין לגישה במסגרת הכנת הדו”ח, אף הדגיש כי “מי שעובד תחת המנגנון מרגיש שהוא מכניס ראשו אל הגרדום”.
בימים אלה ישראל מנהלת מגעים עם האו”ם וגורמים נוספים על עתיד “מנגנון השיקום”, ומשתמשת באפשרות ל”הקלות” ולהכנסת סחורות חיוניות אשר היא מקטלגת כ”דו-שימושיות” לעזה, ככלי להפעלת לחץ פוליטי על חמאס. לאור זאת, ראוי להידרש בדחיפות למדיניותה בנוגע לסחורות “דו-שימושיות” ולליקויים הקשים של “מנגנון השיקום” בניהולה, ולדרוש מישראל להגן על זכויות תושבי הרצועה, החיים תחת שליטתה, ולאפשר גישה מידית ומלאה לכל הנחוץ למחייתם ולחייהם.
לקריאת הדו”ח “קווים אדומים, רשימות אפורות”: כאן.
תקציר ליקויים והמלצות:
לעמדת גישה, על ישראל לאפשר כניסה רציפה, אמינה ומהירה של סחורה לעזה, ולנקוט במאמץ מרבי כדי לאפשר לתושבים שתחת כיבושהּ לקיים חיים תקינים, תוך הגנה על זכויותיהם. ההגבלות שישראל אוכפת על מעבר סחורות, בראשן פריטים דו-שימושיים, גורפות ומרחיקות לכת. המשטר שפיתחה ישראל כדי לשלוט במעבר של סחורות דו-שימושיות דרך המנגנון לשיקום עזה ומסלולים אחרים הוא מורכב, עמוס בירוקרטית, יקר ולוקה בחוסר שקיפות. במקרים רבים נדמה שההגבלות שישראל מטילה על גישה לפריטים מסוימים מיותרות; הן יוצרות עיכובים וחוסרים שמסבים נזקים כלכליים ניכרים למי שנאלצים לשתף פעולה עם המנגנון, מעכבות שיקום ובנייה, פוגעות בתפקודן התקין של מערכת הבריאות ושל תשתיות אזרחיות חיוניות נוספות, וחונקות את התעשיות ברצועה.
המנגנון נבנה על בסיס הדרישות ה”ביטחוניות” הגורפות הרחבות של ישראל, על חשבון הצרכים האזרחיים בעזה. על ישראל למצוא איזון בין חובותיה כלפי תושבי הרצועה לבין מחויבותה לביטחון תושבי ישראל. מדיניות ניטור הפריטים הדו-שימושיים של ישראל, שאותה היא מיישמת באמצעות מנגנון השיקום, אינה מאזנת כראוי בין חובות אלה.
פרט לרפורמה מלאה במשטר ההגבלות הישראלי שתביא לכניסת מוצרים חיוניים לרצועה ולהתאמת המדיניות הישראלית על תנועת פריטים דו-שימושיים לתקן הבינלאומי המקובל, ישנם מספר ליקויים מרכזיים הדורשים, לעמדתנו, טיפול מידי:
- אופייה הנרחב של רשימת הפריטים הדו-שימושיים: מרבית הפריטים שמופיעים ברשימה הישראלית הכרחיים למענה על צרכים אזרחיים בסיסיים, והכללתם ברשימה אינה מוצדקת או סבירה. הרשימה הקיימת חורגת לחלוטין מכל פרשנות סבירה של התקן המקובל בקהילה הבינלאומית. פיקוח מוגזם על מעבר פריטים יומיומיים כצבעים לעץ ומדללי צבע, חלקי חילוף למכשור ומוצרי תקשורת הוא בלתי מידתי אל מול היקף האיום הנשקף מהם, ועל כן הוא פוגע, מגביל ומשבש שלא לצורך פעילות הומניטרית ואת האפשרות לקיום חיים תקינים בעזה.
- עיכובים ממושכים ועלויות גבוהות: תהליך הבחינה והאישור של בקשות להכנסת פריטים לרצועה עזה מאופיין בעיכובים ממושכים, ועלול לסכל מעבר ציוד הומניטרי וחיוני. הרשויות הישראליות מפרות את חובתן החוקית להשיב לבקשות בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-45 ימים מיום קבלת הבקשה. תשובות לבקשות יכולות להגיע כעבור חודשים, לעתים גם שנים. דרישות בירוקרטיות ואחרות שמהוות תנאי סף בשביל להתקבל למנגנון אינן תמיד סבירות. הן מעמיסות עלויות על משתמשי הקצה והתורמים, דבר שמעלה מחירים ומעודד שוק שחור.
- היעדר אחריותיות לגרימת נזקים: לא קיים מנגנון פיצוי עבור נזקים כלכליים הנובעים מהעיכובים הבלתי סבירים באישור בקשות וטיפול רשלני בהן, אף כאשר הדבר מוביל להפסדים רבים למזמינים ולמשתמשי הקצה. בידי ישראל סמכויות רחבות מאוד לתפיסה ולחילוט של סחורות, בהסתמך על הוראות חוק עמומות, ואופן שימושה בסמכויות אלה משבש ומעכב מעבר של סחורות באופן שוטף ומוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות לקניין. ישראל לא פעם מגיבה לחוסר עמידה בדרישות המנגנון בצעדים קיצוניים כגון השעיה של ספק בשל שיבוש בתפקוד מצלמת אבטחה שנגרם כתוצאה מהפסקת חשמל.
- חוסר שקיפות ונגישות: מדיניותה של ישראל בנוגע לאיזה פריטים נחשבים דו-שימושיים ולתהליך הגשת הבקשה לתיאום הכנסה של פריטים כאלה, לוקים בחוסר שקיפות. החוק הישראלי לפיקוח על העברת ציוד דו-שימושי, והנהלים הנגזרים ממנו, אינם מפורסמים בתרגום לערבית או לאנגלית. חסר מידע בהיר, עדכני ומדויק באתר הרשמי של מנגנון השיקום על עבודת המנגנון. בהיעדר מידע פומבי, נוצר אפקט מצנן שמרתיע יזמות ועוצר פיתוח. בנוסף, חסר הליך אפקטיבי, שקוף וברור להגשת עררים עבור מי שהושעו מהמנגנון.
- הפרת הדין הבינלאומי: ככוח כובש, לישראל חובה לעשות את כל שביכולתה לאפשר חיים תקינים ברצועה. הביטוי המינימלי ביותר של חובה זו הוא להימנע מלהפריע למעבר של סיוע הומניטרי, אך נוסף על כך, החוק הבינלאומי מטיל על ישראל חובה פוזיטיבית לאפשר פעילות כלכלית תקינה ולשמור על זכויות האדם הבסיסיות של האוכלוסייה החיה תחת שליטתה. ישראל מפרה תדיר חובות אלה וחוסמת אספקה סדירה של סחורות לאוכלוסייה האזרחית בעזה, כולל סיוע הומניטרי.
לקריאת הסיכום המלא, לחצו כאן.