26.02.2007

לקריאת פסק הדין לחצו כאן

מעט רקע:

ביום 1.3.2006 הגישה עמותת גישה עתירה בשמו של ג’יהאד שוויח, פלסטיני תושב רמאללה שהתקבל ללימודי תואר שלישי בחינוך באוניברסיטת חיפה, אולם כניסתו לישראל נאסרה בשל “מניעה בטחונית”.

בעתירה התבקש בית המשפט להסיר את המניעה הביטחונית, כך שמר שוויח יוכל לממש את זכותו לגשת למוסדות חינוך ושבתום לימודיו יוכל לשוב למקום מגוריו ולסייע שם לתלמידים הזקוקים לאנשי חינוך מדופלמים. עוד ביקשה עמותת גישה, שבית המשפט יורה לרשויות הצבא לאפשר למר שוויח לשנות את מענו בתעודת הזהות מרצועת עזה לרמאללה, אליה עבר לראשונה בשנת 1987, שכן ישראל שולטת על מרשם האוכלוסין הפלסטיני ואינה מאפשרת לפלסטינים לשנות את מענם הרשום. וכך, לשיטתה של המדינה ומתוקף הכרזתה על כל הגדה המערבית כשטח צבאי סגור, פלסטיני שרשום כתושב רצועת עזה ונמצא בגדה הופך אוטומטית ל”שוהה בלתי חוקי” וככזה נתון לסכנת גירוש לרצועה.

המדינה טענה בתגובתה כי העותר לא מיצה הליכים לפני שהגיש את העתירה והיה עליו להגיש בקשות מסודרות לשינוי מען דרך הרשות הפלסטינית. לעניין הכניסה לישראל טענה המדינה, כי לבית המשפט אין עילה להתערב בהחלטתה ומשום שלעותר ממילא אין כל זכות בדין להיכנס לישראל.

בדיון שנערך בפני השופטים א’ ברק, א’ פרוקצ’יה וס’ ג’ובראן, המדינה הציגה מידע בטחוני מאחורי דלתיים סגורות אשר לטענתה מצדיק את הסירוב לאפשר למר שויח להיכנס לישראל. העתירה נדחתה לעיון, אולם העותר החליט לנסות לנסוע ללונדון, שגם שם הוא התקבל ללימודים. הצדדים הגיעו לפשרה אשר אפשרה למר שויח לצאת מהגדה המערבית דרך הגבול עם ירדן, תוך הבטחה כי הצבא יאפשר לו לחזור לגדה המערבית לתקופה מסוימת.

וכך, בחודש מאי 2005 נסע מר שוויח עם אשתו וילדיו ללונדון, על מנת ללמוד שם לתואר שלישי בחינוך.

בחודש ינואר הודיע העותר כי הוא עומד על הסעד השני שהתבקש בעתירה, קרי הכרה בתושבות שלו בגדה המערבית. בתגובה, התחייבה המדינה לאפשר למר שויח לחזור לגדה המערבית לביקורים במשך לימודיו וכן לחזור לשם עם תום לימודיו בלונדון, ורק עם חזרתו להידרש לסוגיית ההכרה בתושבות שלו בגדה המערבית. בכפוף להתחייבות זו, העותרים ביקשו מבית המשפט ביום 20.2.2007 למחוק את העתירה.

לקריאת פסק הדין לחצו כאן