עדכון – 12 בינואר, 2022. בעקבות פנייתנו, אמל זומנה ללשכת האוכלוסין בנתניה ב-11.1.22, שם נמסר לה כי התינוקת נרשמה במרשם האוכלוסין. בנוסף, הונפקה עבור התינוקת תעודת לידה והיא צולמה לצורך הנפקת דרכון. אמל תוכל להיכנס לרצועה, יחד עם בתה התינוקת, ולהתאחד עם בני המשפחה הממתינים להן שם רק לאחר שיושלם תהליך הנפקת הדרכון ובכפוף לקבלת אישור כניסה לרצועה מרשויות הצבא הישראלי.

*

22 בדצמבר, 2021. אמל (שם בדוי) היא פלסטינית אזרחית ישראל הנשואה מזה עשור לפלסטיני תושב עזה. בני הזוג מתגוררים ברצועה עם שלושת ילדיהם, שהגדול מבניהם בן 8. בפברואר השנה, בעודה בהריון, אמל נכנסה מעזה לישראל, ובאוגוסט היא ילדה את בתה בבית חולים בישראל, שם הונפקה כמקובל הודעת לידה והתינוקת קיבלה מספר זהות.

בספטמבר פנתה אמל ללשכת רשות האוכלוסין בטייבה כדי לרשום את התינוקת במרשם האוכלוסין ולהנפיק עבורה תעודת לידה ודרכון ישראלי. מדובר בהליך רישום פשוט שאמור לקחת עד חמישה ימי עבודה על פי אתר רשות האוכלוסין. כשפנתה כעבור זמן מה לברר את מצב הטיפול בבקשתה, הפנו את אמל ללשכת הרשות בנתניה ושם נאמר לה כי עניינה נשלח למטה בירושלים. מאז נמסר לה שוב ושוב כי טרם התקבלה החלטה בעניינה, מבלי לתת כל הסבר לסיבת העיכוב.

אמל נואשת לחזור עם התינוקת אל ביתה ומשפחתה שברצועה. בקשותיה להיכנס חזרה לעזה עם הילדה סורבו על ידי הרשויות בישראל מכיוון שבהעדר רישום של התינוקת במרשם האוכלוסין, אמל אינה יכולה להוכיח שקיים הקשר המשפחתי הנדרש לשם קבלת היתר כניסה לעזה עבור הבת. כך, חוסר הטיפול בבקשתה של אמל גוזר עליה שהות ממושכת הרחק מילדיה ברצועה, בניגוד לרצונה, ומונע ממנה לשוב לביתה. בהינתן האיסור הישראלי על איחוד משפחות פלסטיניות בשטחה, בן זוגה וילדיה אינם יכולים להתאחד עמה כאן בישראל.

במכתב ששלחנו בשם אמל ללשכת מרשם האוכלוסין בנתניה, עו”ד סיגי בן ארי ציינה כי “העיכוב הבלתי סביר ברישום התינוקת במרשם האוכלוסין לא זו בלבד שהוא נגוע, על פניו, באפליה פסולה ביחס לאזרחיות אחרות, אלא שבמקרה של מרשתי הוא אף גורם לפגיעה קשה בזכותה שלה ושל בתה התינוקת לחיי משפחה”.

למידע על קשיים בירוקרטיים נוספים העומדים בפני הורים פלסטינים מעזה בעלי אזרחות ישראלית המבקשים לרשום את ילדיהם בישראל: https://bit.ly/30TzBxs