ארגוני זכויות האדם, המוקד להגנת הפרט וגישה, עתרו השבוע לבג”ץ בדרישה לבטל את הגבלת הגיל הקבועה בנוהל “משפחות חצויות”. על פי הנוהל, ילדים ל”משפחות חצויות” שעברו את גיל 18 אינם יכולים לממש את זכותם לחיי משפחה עם הוריהם, תושבי רצועת עזה.

הנוהל מתייחס לכמה מאות משפחות, בהן אחד מבני הזוג (לרוב האישה) בעל אזרחות ישראלית ובן הזוג השני הוא תושב הרצועה. ילדים למשפחות כאלה גם הם אזרחים ישראלים. ישראל אוסרת על כניסת ההורה תושב הרצועה לתוך ישראל כך שבני “משפחות חצויות” יכולים לממש את זכותם לחיי משפחה רק ברצועת עזה. על פי תנאי הנוהל, ילדים למשפחות אלה רשאים מבחינת ישראל לשהות ברצועה בכפוף להיתרים מתחדשים מישראל, אך זאת רק עד ערב יום הולדתם ה-18. מבחינת ישראל, משעברו גיל זה, אסור לילדי “משפחות חצויות” להתגורר ברצועה, אלא אם יינשאו בעצמם לתושב או תושבת המקום.

הארגונים מדגישים בעתירה כי משמעות רף הגיל בנוהל היא קריעת ילדי “משפחות חצויות” ממשפחתם, ביתם וסביבתם החברתית. בנוסף, הם מציינים כי הפגיעה החמורה בזכות היסוד לחיי משפחה של ילדים אלה מחלחלת אף מתחת לגיל הבגירות. במספר מקרים בעבר, ישראל כבר דחתה בקשות להיתרי שהייה ברצועה על פי נוהל “משפחות חצויות”, אשר הוגשו בשמם של ילדים בני 17, מכיוון שעד לקבלת החלטת הרשויות הישראליות בבקשות ילדים אלה הפכו לבגירים.

הארגונים עוד מזכירים בעתירה כי ישראל אוסרת באופן גורף על כניסת ישראלים לרצועת עזה, אלא במקרים שהיא מגדירה כ”הומניטריים וחריגים”, כמו מחלה קשה של הורה, הדורשת אשפוז, או השתתפות בלווייתו. נכון להיום, אלה האפשרויות היחידות שבהן יכולים בני ובנות “משפחות חצויות” בגירים לבקש היתרים לביקורי משפחה ברצועה.

עו”ד אהרון מיילס קורמן מהמוקד להגנת הפרט המייצג את הארגונים: “זכויות אדם בסיסיות, כמו זו של הזכות של ילד לבלות עם הוריו, אינן נושאות תאריך תפוגה. למרות זאת, כבר דור שלם, מונעת מדינת ישראל באופן כמעט מוחלט מאזרחיה ותושביה הבגירים לכבד בצורה הולמת את אבותיהם ואמותיהם, שהינם תושבי רצועת עזה. נוהל שקורע ילדים מהוריהם אינו יכול לעמוד. צריך לבטל מדיניות אכזרית זו”.

לקריאת העתירה, כאן.